וְֽאֶת־הָאַבְנֵ֞ט שֵׁ֣שׁ מׇשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס}

ואת האבנט שש משזר, ותכלת, ארגמן ותולעת שני, מעשה רוקם, כאשר ציווה ה׳ את משה. עשו את האבנט, שהוא חגורה, משש משזר ומחוטי תכלת, ארגמן ותולעת שני, במעשה רוקם. רשב״ם מעיר שבעניין זה נחלקו רבותינו אם הכתוב מדבר באבנט של כהן הדיוט או בכהן גדול בלבד. לפי פשט הכתוב, האבנט עשוי משילוב פשתן וצבעונין במעשה רקמה. תרגום אונקלוס מתרגם ״האבנט״ כהמינא, ו״מעשה רוקם״ כעובד ציר. הפסוק מתאר את עשיית האבנט משש משזר וצבעונין במעשה רוקם, ומשלים את תיאור בגדי הכהונה המשותפים, ומדגיש שהדבר נעשה ככל אשר ציווה ה׳ את משה, לפני שיעבור הכתוב לתיאור ציץ הזהב שעל מצח הכהן הגדול.