וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־צִ֥יץ נֵֽזֶר־הַקֹּ֖דֶשׁ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיִּכְתְּב֣וּ עָלָ֗יו מִכְתַּב֙ פִּתּוּחֵ֣י חוֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַיהֹוָֽה׃

ויעשו את ציץ נזר הקודש זהב טהור, ויכתבו עליו מכתב פיתוחי חותם, קודש לה׳. עשו את הציץ, שהוא נזר הקודש, מזהב טהור, וחקקו עליו בפיתוח חותם את המילים ״קודש לה׳״. הציץ הוא טס זהב הנישא על מצח הכהן הגדול. לפי פשט הכתוב, הציץ עשוי זהב טהור ונחקק עליו הכתב ״קודש לה׳״ בחקיקה עמוקה כדרך חותם. תרגום אונקלוס מתרגם ״ציץ נזר הקודש״ כציצא כלילא דקודשא, ו״פיתוחי חותם״ כגליפן כתב מפרש. הפסוק מתאר את עשיית ציץ הזהב שעל מצח הכהן הגדול ואת חקיקת הכתב ״קודש לה׳״ עליו, כחלק אחרון בבגדי הכהן הגדול, ומכין את הקורא לתיאור אופן קביעת הציץ על המצנפת בפתיל תכלת.