וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֗ם עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּר֖וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}

וישם אותם על כתפות האפוד, אבני זיכרון לבני ישראל, כאשר ציווה ה׳ את משה. שתי אבני השוהם, שעליהן חקוקים שמות בני ישראל, נקבעו על כתפות האפוד, ותפקידן להיות אבני זיכרון לבני ישראל לפני ה׳. לפי פשט הכתוב, האבנים על כתפי הכהן הגדול מזכירות את בני ישראל לפני המקום בעת עבודתו. תרגום אונקלוס מתרגם ״אבני זיכרון״ כאבני דוכרנא, ו״על כתפות האפוד״ כעל כתפא דאפודא. הפסוק מתאר את קביעת אבני השוהם על כתפות האפוד כאבני זיכרון לבני ישראל, ומדגיש שהדבר נעשה ככל אשר ציווה ה׳ את משה, ומשלים בכך את תיאור האפוד וכתפותיו, לפני שיעבור הכתוב לתיאור החושן.