שְׁמוֹת ד׳ · י״ג

וַיֹּ֖אמֶר בִּ֣י אֲדֹנָ֑י שְֽׁלַֽח־נָ֖א בְּיַד־תִּשְׁלָֽח׃

במילים פשוטות

משה אומר ״בי אדני, שלח נא ביד תשלח״. רש״י מבאר ״ביד תשלח״ - ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרן, או ביד אחר שתרצה לשלוח, שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד. אונקלוס מתרגם ״שלח כען ביד מן דכשר דתשלח״, שלח נא ביד מי שראוי שתשלח. אבן עזרא מבאר שכל ״נא״ במקרא הוא כמו ״עתה״, וש״ביד תשלח״ חסר ״אשר״, כאילו כתוב ״ביד אשר תשלח״. הפסוק מציג את הסתייגותו האחרונה של משה, בקשתו לשלוח שליח אחר תחתיו. סירובו החוזר, אף לאחר כל ההבטחות, יעורר את חרון אף ה׳, שיתואר בפסוק הבא, אך גם יביא לצירוף אהרן אליו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ביד תשלח. בְּיַד מִי שֶׁאַתָּה רָגִיל לִשְׁלֹחַ, וְהוּא אַהֲרֹן. דָּ"אַ: בְּיַד אַחֵר שֶׁתִּרְצֶה לִשְׁלֹחַ, אֵין סוֹפִי לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ וְלִהְיוֹת גּוֹאֲלָם לֶעָתִיד, יֵשׁ לְךָ שְׁלוּחִים הַרְבֵּה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר בְּבָעוּ יְיָ שְׁלַח כְּעַן בְּיַד מָן דְכָשַׁר דְתִשְׁלַח:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויאמר. כבר פירשתי כי כל נא במקרא כמו עתה, וככה דבר נא באזני העם (למטה יא ב) שמע נא יהושע (זכרי' ג ח) יומת נא את האיש הזה (ירמי' לח ד) אוי נא לנו כי חטאנו (איכה ה טז):

ביד תשלח. חסר אשר כאילו הוא כתוב ביד אשר תשלח, כמו "עם לבבם שלם" (דה"ב טז ט) והטעם שישלח זה השליחות ביד אהרן אחיו שהוא איש דברים, כי איננו כבד לשון, והוא רגיל להנבא לישראל, וכתוב ביחזקאל כי השם שלח נביא בישראל לפני בא משה אדונינו וכתיב ויאמר ד' אל אהרן לך לקראת משה המדברה (למטה כ כז), ועוד כי הוא גדול ממנו בשנים, אולי יחר לו שיהיה משה שליח אל פרעה, על כן אמר השם "וראך ושמח בלבו" (פ' יד):

והנה משה איננו ממאן ללכת רק בתחלה אמר "לא איש דברים אנכי", כי קשה הוא לדבר לפני המלך מי שהוא כבד פה, וחשב כי השם יחדש לו אות להסיר כובד פה, וכאשר השיבו השם והוריתיך ידע כי כובד לשונו לא יסור, הנה תמה משה למה לא ישלח השם אהרן אל פרעה, ובעבור זה אמר "שלח נא ביד תשלח" ומתשובת השם "הלא אהרן אחיך הלוי" יתברר לנו כל זה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ביד תשלח - ביד אשר תרצה לשלוח ולא אותי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. בְּיַד מִי שֶׁיִּהְיֶה שָׁלִיחַ מוּכָן לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתְךָ, וְלֹא אִישׁ כָּמוֹנִי שֶׁיִּצְטָרֵךְ שֶׁתִּהְיֶה עִם פִּי וְתוֹרֵנִי בְּאֹפֶן שֶׁאַתָּה תִּהְיֶה הַמְדַבֵּר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויאמר בי אדני באל״‎ף דל״‎ת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנִּבָּא משֶׁה שֶׁאֵין סוֹפוֹ לַהֲבִיאָם לָאָרֶץ, עַל כֵּן ״שְׁלַח נָא״ עַכְשָׁיו, כִּי ״נָא״ מוֹרֶה עַל הָעַתָּה, ״בְּיַד אֲשֶׁר תִּשְׁלַח״ לֶעָתִיד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר משֶׁה: אַף אִם אֶתְחִיל לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּת, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין בִּי כֹּחַ לִגְמוֹר כָּל הַדְּבָרִים, כִּי ״כְּבַד פֶּה אָנֹכִי״ (שמות ד:י), וְסוֹפְךָ לִשְׁלֹחַ אַחֵר בִּמְקוֹמִי, עַל כֵּן שְׁלַח נָא עַכְשָׁיו בְּיַד אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אַחַר כָּךְ. וְהַנָּכוֹן הוּא שֶׁעַל אַהֲרֹן אָחִיו הַגָּדוֹל אָמַר כֵּן, כִּי הָיָה לוֹ בַּסּוֹף חֵלֶק בְּכָל הַשְּׁלִיחוּת, עַל כֵּן אָמַר: תִּמְסֹר כָּל הַשְּׁלִיחוּת בְּיָדוֹ, פֶּן יֵרַע בְּעֵינָיו עַל משֶׁה. וְהֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״ (שמות ד:יד), וְקַל לְהָבִין.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אֵינִי חַס וְשָׁלוֹם תּוֹלֶה הַדָּבָר לְצַד הַבּוֹרֵא, כִּי כֹּל יָכוֹל עֲשׂוֹת, אֶלָּא מְנִיעַת הֲסָרַת הַפְּגָם הִיא מִצִּדִּי, כִּי אֵינִי רָאוּי לְנֵס. וְהוּא אָמְרוֹ ״בִּי אֲדֹנָי״ תָּלוּי כָּל הַחִסָּרוֹן וְהַמְּנִיעָה. וְאָמְרוֹ שְׁלַח נָא וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, בְּיַד מִי שֶׁהוּא רָאוּי לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתְךָ, לֹא בְּשָׁפָל כָּמוֹנִי שֶׁקָּבוּעַ בִּי מוּמִי, וְזֶה יַגִּיד עַל הֱיוֹתִי בִּלְתִּי מוּכְשָׁר לִשְׁלִיחוּת נַעֲלָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל