ה׳ אומר ״ועתה לך, ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר״. אונקלוס מתרגם ״ומימרי יהא עם פומך ואלפינך די תמלל״. אבן עזרא מבאר שה׳ לא הבטיחו שיסור כובד לשונו, אלא שיורנו מה שידבר. ספורנו מבאר ש״אהיה עם פיך״ פירושו להכין כלי הדיבור, ו״הוריתיך״ הוא לשון לימוד. הפסוק חותם את מענה ה׳ לחשש משה מכובד הפה: אף שלא יוסר המכשול לגמרי, ה׳ יהיה עם פיו ויורה לו את הדברים שידבר. כך מובטח שהשליחות תצליח לא בזכות כישרון הדיבור של משה אלא בזכות ליווי ה׳ והכוונתו, אך משה עדיין ימאן בפסוק הבא.
מבוסס על אבן עזרא, ספורנו, אונקלוס · נכתב ונערך במקור
עם פיך שירפא את פיך לדבר צחות וכשראה משה שלא הועילו דבריו ואמתלאותיו הכתובות למעלה גלה הדבר שאין רצונו לעשות השליחות שלא ליטול הגדולה לפני אחיו ואמר שלח נא ביד מי שתרצה לשלוח חוץ ממני עד ויחר אף ה׳ במשה וגו׳ עד כי דבר ידבר הוא, בשמחה יקבל לעשות שליחותי ולדבר בשמי מה שלא עשית אתה.