וַיֵּ֨לֶךְ מֹשֶׁ֜ה וַיָּ֣שׇׁב ׀ אֶל־יֶ֣תֶר חֹֽתְנ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֵ֣לְכָה נָּ֗א וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אַחַ֣י אֲשֶׁר־בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶרְאֶ֖ה הַעוֹדָ֣ם חַיִּ֑ים וַיֹּ֧אמֶר יִתְר֛וֹ לְמֹשֶׁ֖ה לֵ֥ךְ לְשָׁלֽוֹם׃

וישב אל יתר חתנו. לִטֹּל רְשׁוּת, שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע לוֹ (נדרים ס"ה). וְז' שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ, רְעוּאֵל, יֶתֶר, יִתְרוֹ, קֵינִי, חוֹבָב, חֶבֶר, פּוּטִיאֵל:

וַאֲזַל משֶׁה וְתָב לְוָת יֶתֶר חֲמוֹהִי וַאֲמַר לֵהּ אֵיזִיל כְּעַן וְאֵיתוּב לְוָת אַחַי דִי בְמִצְרַיִם וְאֶחֱזֵי הַעַד כְּעַן קַיָמִין וַאֲמַר יִתְרוֹ לְמשֶׁה אֱזֵיל לִשְׁלָם:

וילך. יתר הוא יתרו כמו גשם (נחמי' ו ב) הוא נשמו (שם שם ו ו), ושלמה הוא שלמון (רות ד כא) והנה אמר לו שילך לראות אחיו ולא גלה לו הסוד:

וישב - מן המדבר - אל יתר חותנו.

אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה. בֵּין כָּךְ יִהְיוּ אִשְׁתִּי וּבָנַי אֶצְלְךָ.

לֵךְ לְשָׁלוֹם. כִּי כֵן אֶעֱשֶׂה.

וישב אל יתר חתנו מן המדבר להביא לו צאנו שלא היה יודע מתי ישוב.

אֵלְכָה נָּא. לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה א,כט) שֶׁאָמְרוּ שֶׁמֻּשְׁבָּע הָיָה לְיִתְרוֹ, הֻצְרַךְ לְחַלּוֹת פָּנָיו לִמְחוֹל לוֹ עַל הַשְּׁבוּעָה.

וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים. וְלֹא גִּלָּה לוֹ דְּבַר הַשְּׁלִיחוּת, כִּי לֹא אָמַר לוֹ ה׳ לֵאמֹר, וְאָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (יומא ד,א) שֶׁכָּל שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ לֵאמֹר הֲרֵי הוּא בְּבַל תֹּאמַר.

לֵךְ לְשָׁלוֹם. פֵּרוּשׁ, מָחַל לוֹ הַשְּׁבוּעָה, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה אֵינוֹ צָרִיךְ הַתָּרָה, אֶלָּא כָּל שֶׁמּוֹחֵל הַמַּשְׁבִּיעַ אֵין כָּאן שְׁבוּעָה.