אַתֶּ֗ם לְכ֨וּ קְח֤וּ לָכֶם֙ תֶּ֔בֶן מֵאֲשֶׁ֖ר תִּמְצָ֑אוּ כִּ֣י אֵ֥ין נִגְרָ֛ע מֵעֲבֹדַתְכֶ֖ם דָּבָֽר׃

אתם לכו קחו לכם תבן. וּצְרִיכִים אַתֶּם לֵילֵךְ בִּזְרִיזוּת,

כי אין נגרע מעבדתכם דבר, מִכָּל סְכוּם לְבֵנִים שֶׁהֱיִיתֶם עוֹשִׂים לַיּוֹם בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן נִתָּן לָכֶם מְזֻמָּן מִבֵּית הַמֶּלֶךְ:

אַתּוּן אֱזִילוּ סִיבוּ לְכוֹן תִּבְנָא מֵאֲתַר דְתַשְׁכְּחוּן אֲרֵי לָא יִתִּמְנַע מִפָּלְחָנְכוֹן מִדָעַם:

אתם מאשר תמצאו. קרוב או רחוק:

כי אין נגרע. תואר על כן הוא קמוץ כמשפט:

כי אין נִגְרָע - קמץ גרוע לשון פעול. ואילו היה פתח היה לשעבר. וכן נשגב קמץ, אבל נשגב פתח לשעבר ואילו היה לשעבר היה לו לכתוב כי לא נגרע בפתח.

כִּי אֵין נִגְרָע וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ ״כִּי אֵין״ וְגוֹ׳ וְלֹא אָמַר ״וְאֵין נִגְרָע״, הָכִי פֵּרוּשׁוֹ: כֹּה אָמַר פַּרְעֹה וְגוֹ׳ אַתֶּם לְכוּ וְגוֹ׳, וּדְבָרִים אֵלּוּ אֵין בָּהֶם בְּשׂוֹרָה רָעָה, וְאַדְרַבָּה הֵם חֲפֵצִים בַּדָּבָר, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם מְלֶאכֶת הַבִּנְיָן וְלַעֲשׂוֹת מְלָאכָה זוֹ לְקוֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן. לָזֶה אָמַר טַעַם הַגְּזֵרָה הִיא כִּי אֵין נִגְרָע, וְאֵין זֶה אֶלָּא הַמְעָטַת הַזְּמַן בְּדָבָר זֶה כְּדֵי שֶׁתַּעֲשׂוּ עֲבוֹדַתְכֶם בִּזְמַן מוּעָט.