וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם בְּכׇל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְקֹשֵׁ֥שׁ קַ֖שׁ לַתֶּֽבֶן׃

לקשש קש לתבן. לֶאֱסֹף אֲסִיפָה, לִלְקֹט לֶקֶט, לְצֹרֶךְ תֶּבֶן הַטִּיט:

קש. לְשׁוֹן לִקּוּט, עַל שֵׁם שֶׁדָּבָר הַמִּתְפַּזֵּר הוּא וְצָרִיךְ לְקוֹשְׁשׁוֹ קָרוּי קַשׁ בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת:

וְאִתְבַּדַר עַמָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם לְגַבָּבָא גִילֵי לְתִבְנָא:

ויפץ. פועל יוצא, והפועל פרעה שהצריכם להפיץ:

לתבן. תחת תבן, כמו והחמר היה להם לחמר (ברא' יא ג):

ויפץ העם בכל ארץ מצרים לפי שהיו המצריים עתידים ללקות ושמא יאמרו עם הארץ מפני מה אנו לוקים מה פשענו בהם לכך נתן הקב״‎ה בלב פרעה לעשות צווי זה והיו בני ישראל מקוששים קש ובאים וחובטים ומכים אותם אפילו השפחות והעבדים ולכך לקו כולם. קש לתבן במקום התבן ילקטו קש לעשות ממנו המלאכה כמו והחמר היה להם לחמר.