וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ עִבְד֔וּ וְתֶ֖בֶן לֹא־יִנָּתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְתֹ֥כֶן לְבֵנִ֖ים תִּתֵּֽנוּ׃

פרעה אומר ״ועתה לכו עבדו, ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו״. רש״י מבאר ש״ותכן לבנים״ הוא חשבון הלבנים, ומביא דוגמה מ״הכסף המתכן״ שפירושו המנוי. אונקלוס מתרגם ״וסכום לביניא תתנון״, וסכום הלבנים תתנו. אבן עזרא מבאר שפרעה אמר לשוטרים שגם הם חייבים לעבוד. הפסוק חותם את תשובת פרעה: הוא חוזר ומצווה על העם לשוב לעבודה בלא תבן, תוך שמירה על מכסת הלבנים המלאה. בכך ננעלת הגזרה ללא כל הקלה, ופרעה מטיל את העול גם על השוטרים עצמם. תגובתו הנחרצת מותירה את העם במצב בלתי אפשרי, ומובילה את השוטרים אל היאוש שבו יפגשו את משה ואהרן ויאשימו אותם.