וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה אֶת־יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכׇל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־הָאָדָ֣ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כׇּל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

ה׳ מצווה את משה לנטות ידו על השמים ״ויהי ברד בכל ארץ מצרים על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה״. רש״י מבאר ש״על השמים״ פירושו לצד השמים, ומביא מדרש אגדה שהקב״ה הגביה את משה למעלה מן השמים. אבן עזרא מבאר מדרך הסברה שנטיית ידו היתה במטה, שכן כתוב אחריו ״ויט משה את מטהו על השמים״, ו״השמים״ כאן הם האוויר. הפסוק פותח את ביצוע מכת הברד, המכוונת כלפי מעלה - אל השמים - בהתאם לעיקרון שמכות משה הן בעליונים. המכה תפגע באדם, בבהמה ובצומח כאחד, פגיעה מקיפה בכל היקום החי.