וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּ֘הוּ֮ עַל־הַשָּׁמַ֒יִם֒ וַֽיהֹוָ֗ה נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יְהֹוָ֛ה בָּרָ֖ד עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַאֲרֵים משֶׁה יָת חֻטְרֵהּ עַל צֵית שְׁמַיָא וַיְיָ יְהַב קָלִין וּבַרְדָא וּמְהַלְכָא אֶשָׁתָא עַל אַרְעָא וְאַמְטַר יְיָ בַּרְדָא עַל אַרְעָא דְמִצְרָיִם:

וַתִּהֲלַךְ אש. מהבנין הקל, מלשון הליכה:

ארצה. הפך תולדתה כי היא למעלה עולה:

וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה. כִּי הָאֲוִיר הַנִּלְהָב יָרַד לָאָרֶץ בְּחֹזֶק תְּנוּעַת הַבָּרָד הַמַּכְבִּיד עָלָיו בְּרִדְתּוֹ לְמַטָּה.

וה׳‎ נתן קולות הוא וסנקליטין שלו.

ותהלך אש ארצה ממה שנאמר ואש מתלקחת יודעים אנו שיש אש באותה מכה, לא אמר כך אלא בשביל האש ששנתה מנהגה שדרכה לעלות למעלה.