הִנְּךָ֨ יָפֶ֤ה דוֹדִי֙ אַ֣ף נָעִ֔ים אַף־עַרְשֵׂ֖נוּ רַעֲנָנָֽה׃

הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים. לֹא הַיֹּפִי שֶׁלִּי אֶלָּא שֶׁלְּךָ. אַתָּה הוּא הַיָּפֶה:

אַף נָעִים. שֶׁעָבַרְתָּ עַל פְּשָׁעַי וְהִשְׁרֵיתָ שְׁכִינָתְךָ בְּתוֹכֵנוּ. וְזֶהוּ קִלּוּס שֶׁל יְרִידַת הָאֵשׁ "וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ":

אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה. עַל יְדֵי נְעִימוֹתֶיךָ, הִנֵּה רַעֲנָנָה עַרְשֵׂנוּ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵינוּ שֶׁהֵם כֻּלָּם נִקְבָּצִים אֵלֶיךָ פֹה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה וגו'". הַמִּשְׁכָּן קָרוּי מִטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה". וְכֵן הַמִּקְדָּשׁ קָרוּי מִטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹאָשׁ ""בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת" אֲשֶׁר "בְּבֵית הָאֱלֹקִים", עַל שֶׁהֵם פִּרְיָן וְרִבְיָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל:

הפעם הא'רעננה. כמו רטוב ורך:

הפעם הב'ענתה הנך יפה והיינו צריכים לערש רעננה ויהיו קורות בתינו ארזים שנשב בסתר

הנך יפה דודי. כאילו החשוקה תשיב אמריה לקלסו, ולומר הנך יפה במראה, ואף חוט של חסד משוך עליך להיות נעים ואהוב:

אף ערשנו רעננה. אף המטה שהכנת מאז לשכב בה להתעלס באהבים, הנה היתה נאה ויפה כעץ רענן והנמשל הוא לומר הטוב שגמלת עלי מאז, היה על צד המובחר בחסד רב. ומקום שכנך בקרבי מאז על הכפורת היתה חמודה ביותר:

נעים. אהוב וחביב כמו נטעי נעמנים (ישעיה יז י):

ערשנו. כן יקרא המטה כמו ערש יצועי (תהלים קלב ג):

רעננה. ענין לחות ורטיבות כמו דשנים ורעננים (שם לב):

משל:הנך, משיבה הרעיה הנך יפה דודי מצד תוארך, גם נעים מצד שלמותך, והנה הגיע העת שנתחבר יחד ואחר כי לא נשכב עוד על מטת זהב וכסף ולא בבית ובהיכל, רק נלין ביערים על ערש של עצים וענפים לחים, הנה ערשנו הזה שבו נשכב משכב דודים, רעננה הוא מענפים לחים ורעננים, הערש רענן ורטוב והגיע עת דודים:

מליצה:הנך (משיבה הנפש) הנך יפה דודי גם אתה משני פנים האלה, א) מצד האלהות שחוץ לנפש הנך יפה שהיופי הנמצא בסדר המציאות נמצא בך בעצם וראשונה כי אתה מקור היופי שמן המקור הזה תתפשט היופי על כלל המציאות. ב) מצד האלהות אשר בנפש אף נעים ירגישו בו הנפשות הנעימות והערבות והערך היותר שלם, אחר שבארו החושקים הקדושים האלה היחס אשר ביניהם מצד שני הקצוות האלהות אשר חוץ לנפש. והאלהות הצפון בנפש עתה תאמר כי הגיע העת לזווגם יחד האלהות שחוץ לנפש עם האלהות אשר בנפש הרוח הקודש השופע על העולם הגדול עם הרוח הקודש השופע בעולם הקטן כחלק המזדווג עם הכל שע"ז בקשה ישקני מנשיקות פיהו: ואף ערשנו ששם יהיה הזוג והחבור הקדוש הלז רענן ורטוב כי כבר הוכנו שניהם אל החבור הלז והתדבקות רוחא ברוחא הן הנפש מצד התעוררה לקראת האלהים בדרשה ובקשה אותו והן האלהים מצד שמוכן לשפוך רוחו ואהבתו עליה בחסדו:

הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה:

השיבה היא שכמו שיחשוק השכל אותה ליפיה וטוב הכנתה להמציאהו מה שיביאהו אל השלמות כן תשתוקק אל השכל ותכסוף שתתחבר אליו ותשכילהו מה שידריך בו אל השלמות. ואמרה שדודה עם היותו יפה הנה הוא טוב ונעים והערש אשר יתחברו בה היא רעננה ויגדל תענוגם בה. והעיר ג״כ באמרו רעננה אל שחבורם עושה פרי כי הרעננות והלחות הם סבת עשיית הפרי והיובש סבת המנעו וזה כולל הצמחים והבעלי חיים. ולזה יגדל חשקה אליו מצד יופיו ונעימותו והתכלית הטוב המגיע בהתחברה אליו: