קֹר֤וֹת בָּתֵּ֙ינוּ֙ אֲרָזִ֔ים (רחיטנו) [רַהִיטֵ֖נוּ] בְּרוֹתִֽים׃

קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים. שֶׁבַח הַמִּשְׁכָּן הוּא זֶה:

רָהִיטֵנוּ. לֹא יָדַעְתִּי אִם לְשׁוֹן קְרָשִׁים אוֹ לְשׁוֹן בְּרִיחִים, אַךְ יָדַעְתִּי שֶׁאַף בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה שָׁנִינוּ: רָהִיטֵי בֵיתוֹ שֶׁל אָדָם הֵם מְעִידִים בּוֹ:

הפעם הא'רהיטנו. מלשון משנה רהיטי ביתו של אדם:

ברותים. אין לו דומה וכל המפרשים אמרו שהוא כמו ברושים רק לא יתחלפו זולתי [אותיות] אהו״י:

הפעם הג'אמר׳ כנסת ישראל הייתי רוצה (במשכן) לעבוד אותך [ב]תחלה ואח״כ אבנה לך בית ארזים (רק) אני כשושנה בעמק (שכל ה)עובר ירמסנה והפחד שיעשו בי המצריים כלה:

קורות בתינו ארזים. הבית שהכנת לנו מאז לבוא בו, הנה הקורות היו עצי ארזים והבנין שבעליות הבית מחדר לחדר הנעשה לנו להתהלך בו היה מעצי ברושים, הנחמדים למראה העין. והנמשל הוא לומר הנה בית המקדש כולו שהכנת מאז לשבתך היה בנין נפלא ומפואר:

קורות. כן יקרא העץ העב וכן ונקחה משם איש קורה אחת (מ״ב ו ב):

רהיטנו. הם הבנינים שבעליית הבתים אשר בהם ילכו וירוצו מחדר לחדר וכן מלך אסור ברהטים (לקמן ז ו), כי התרגום של וירץ הוא ורהט ובלשון הזה יקרא גם שקתות המים. כמו שנאמר ותמלאנה את הרהטים (שמות ב טז), וזה על שם מרוצת המים שבהן:

ברותים. כמו ברושים בשי״ן והוא שם אילן סרק חשוב:

משל:קורות, ר"ל אחר כי נשכן ונתלונן בשדה יער. א"כ קורות של בתינו יהיו הארזים הגבוהים אשר ביער, ותחת צלם נמצא מחסה ומשכב. והרהטים המגירים את המים יהיו הברותים שענפיהם רחבים, ודרך הענפים והעלים אשר יסוכו על ערשינו יגירו המים במורד אל הצדדים מסביב בל ירד הגשם עלינו:

מליצה:קורות מצייר הדבוק הנבואיי הזה שתדבק הנפש עם האין סוף ית' כפי הציור שצוה ה' לעשות בביהמ"ק שהוא אמצעי בין האין סוף ובין הצמצום בין הבלתי גבול ובין הגבול כי ברצות ה' האין סוף ובלתי בעל תכלית לשכון כבוד על נפשות ישראל אשר הם מוגבלים ומצומצמים בתכלית כי מושב הנפש בעלית קיר קטנה ככף איש היה כעין פשר שיבנו לו בית ארזים כאילו האל הנשגב יעזוב עניניו שהוא בלתי בעל גבול ובלתי מתקומם במקום לשכון במקום מוגבל על כנפי הכרובים תחת קורות ארזים וכן הנפש תעזוב ענינה אשר היא מצומצמת במקום צר זרת ארכו וזרת רחבו בגוף המורכב מן בשר גידין ועצמות בשפל המדרגה ותעלה לשכון ולהתיחד עם דודה במקום יותר חפשי ומקום יותר מרווח ובגוף יותר חזק מגוף האדם גוף הצומח שלא רבתה בו ההרכבה כ"כ כבגוף החי והוא למטר השמים ישתה מים ונזון מן הפשוטים וכן יזדווגו תמיד שני קצוות הרחוקים בגבול אמצעי. ולהורות המשל הזה בחר שלמה (כפי מה שבחרה התורה במשכן) לצייר הגבול האמצעי שבו יתקרבו הדודים הרחוקים שישכנו תחת קורות ארזים שהם העצים היותר גבוהים [וגם זה מצייר התנשאות יסוד העפר למעלה שציור הצומח הוא ציור עלות חלק העפרורי מן השפל אל הרום והציור הזה מתגלה ביותר בארזי לבנון הרמים והנשאים]. וז"ש קורות בתינו ארזים ובזה יהיה רהיטנו שהם הצנורים המקלחים את המים מעצי ברותים שענפיהם מתפשטים ברחב ר"ל כי זרם מי השפע יעבור דרך הברותים אשר בגג המקדש הזה והם יהיו הרהטים לשקתות המים וצנורי הברכה להגיר השפע והרוחניות ולהריקו על הארץ ועל הגופים הקודרים הצמאים למטר השמים וטל אורות וגשמי נדבות ולהחיותם במים העליונים מי החסד והקדושה:

קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים:

אמרה שהקורות והרהיטים אשר הכין להם הטבע לבנות להם הבית אשר יתחברו בו הם חזקים מאד ולזה כן יהיה הבית אשר יבנו מהם הצורות הדמיוניות והמושכלות. והוא מבואר שאלו ההשגות כאשר יהיו לכלים אשר תהיינה מיוחסות אליהם בזולת טעות וזה שהטעיות לא יבואו מהחושים אשר תהיינה מיוחסות אליהם השגתו. והמשל שאנחנו לא נטעה בחוש הראות כשנשפוט בו שזה הדבר שחור או לבן ואמנם כבר נטעה כאשר נשפוט בו דרך משל בשחור שהוא מר מפני שהרגשנו באלוא״י שהוא מר ושהוא שחור וזה שאינו מחוייב שכל שחור יהיה מר. ואפשר שנאמר שהרצון בזה הבנין אשר יבנו לשמרם מהמונעים אשר מחוץ ולהתחבר בו ראוי שיהיה חזק מאד ולזה אמר שקורות הבנין הזה יהיו ארזי' ורהיטיו ברותים בדרך שיהיה הבנין ההוא חזק מאד והוא להם למחסה ולמסתור מזרם וממטר ומהענינים אשר מחוץ וזה דבר מחוייב הוא להם קודם שישלם החבור ביניהם רצוני שיהיו נשמרי׳ מהמונעים אשר להם מצד פחיתות המדות והטעויות הנופלות מצד הדמיון והתערב הענינים המקרים בענינים העצמים: