אִם־לֹ֤א תֵֽדְעִי֙ לָ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים צְֽאִי־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֗אן וּרְעִי֙ אֶת־גְּדִיֹּתַ֔יִךְ עַ֖ל מִשְׁכְּנ֥וֹת הָרֹעִֽים׃ {פ}

אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ. זוּ הִיא תְשׁוּבַת הָרוֹעֶה: "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ לְהֵיכָן תֵּלְכִי לִרְעוֹת צֹאנֵךְ, אַתְּ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, שֶׁחָדַל הָרוֹעֶה מִלְּהַנְהִיג אוֹתָם:

צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן. הִסְתַּכְּלִי בִפְסִיעוֹת דֶּרֶךְ שֶׁהָלְכוּ הַצֹּאן, וְהָעֲקֵבִים נִכָּרִים, טראצי"ט בְּלַעַ"ז, וְכֵן הַרְבֵּה בַמִּקְרָא, "וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נוֹדָעוּ", "נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ", "וְהוּא יָגֻד עָקֵב", יָשׁוּב עַל עֲקֵבָיו. וְאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ לֵכִי: וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ

עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים. בֵּין מִשְׁכְּנוֹת שְׁאָר הָרוֹעִים שֶׁאַתְּ אֶצְלָם. וְזֶה הַדֻּגְמָא: אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, כְּנֵסִיָּתִי וַעֲדָתִי, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, בִּשְׁאָר אֻמּוֹת, אֵיכָה תִרְעִי וְתִנָּצְלִי מִיַּד הַמְּצִיקִים לָךְ לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶם וְלֹא יֹאבְדוּ בָנַיִךְ, הִתְבּוֹנְנִי בְּדַרְכֵי אֲבוֹתַיִךְ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁקִּבְּלוּ תוֹרָתִי וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתִּי וּמִצְוֹתַי, וּלְכִי בְדַרְכֵיהֶם. וְאַף בִּשְׂכַר זֹאת תִּרְעִי גְדִיּוֹתַיִךְ אֵצֶל שָׂרֵי הָאֻמּוֹת. וְכֵן אָמַר יִרְמְיָה "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים. . . שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה וגו'":

הפעם הא'בעקבי הצאן. (סימני פסיעות הצאן) כמו ועקבותיך לא נודעו:

גדיותיך. גדי בלי עזים הוא כל קטן בבהמה הטהורה:

הפעם הב'ענה [לה] אם לא תרעי [צאי] לך בעקבי הצאן ורעי גדיות קטנות כמו שאת קטנה למעלה ממשכנות חברי והוא מקומי:

הפעם הג'השיבה [ה]שכינה אם לא תדעי לכי בדרך אבותיך וירעו בניך הנולדים על דרך השבטים:

אם לא תדעי לך. כאילו החשוק משיב לה וישלח דבריו לאמר את היפה בין הנשים, אם לא ידעת מקום תחנותי איו, צאי ולכי במדרך עקבי רגלי הצאן צאני, ותרעי גם את גדיותיך ממעל למשכנות שאר הרועים כי שם מקומי, ותהיה אם כן קרובה אלי והנמשל הוא כי משיב לה אם לא מצאת חכמה לדעת אמתתי מעצמך סמכי על הקבלה והאחזי, בדרכי אבותיך ותהי דבוקה אלי, ואז תהיה למעלה מכל גויי הארצות, כי גדול אני מכל אלהי העמים הם שרי מעלה:

בעקבי. רוצה לומר במדרך עקבות רגל וכן ועקבותיך לא נודעו (תהלים עז כא):

ורעי. מלשון מרעה:

גדיותיך. מלשון גדי עזים:

על. ממעל:

משכנות. מלשון משכן:

משל:אם לא, [תשובת הדוד הרועה] הנה לזה שתברחי מחצר המלך ותבואי אלי, צריכה את לשני דברים, א] שתדעי את מקומי אנה תמצאני, ב] צריכה את עצה ותחבולה בל יכירו אותך השומרים וגדודי שלמה בדרך, הנה על הא' שתמצא את מקומי, צאי לך בעקבי הצאן, כי בהכירך שבילי הצאן ועקבותם תבאי עד המקום ששם הרועה, ועל הב' שלא יכירוך, רעי את גדיותיך על ואצל משכנות הרועים שאז יחשבו כי רועה את, [ותפס מלת על לפי המליצה שהיא על ומעלה]:

מליצה:אם לא (תשובת הרועה העליון ב"ה) הנה לזה שתברחי מחצר המלך ותבואי אלי. ר"ל שתעזבי את היצר והתאות ועניני הגויה ותשתדלי בעיון ומושכלות עד שתשיג את אמתתי צריכה את לשני דברים, א) שתדעי את מקומי אן ואיך תמצאני. ר"ל שתדעי הדרך איך יושגו האמיתיות ואיך תכנס לפרדס להכיר את מי שאמר והיה העולם. ב) צריכה את עצה בל יעכבוך גדודי המלך שלמה, ר"ל בל ישביתוך היצר וגדודיו מן העיון והשקידה: הנה על הא' שתמצאי את מקומי ואמתתי. אני אומר לך צאי לך בעקבי הצאן ר"ל ידיעת ה' מצד עצמו הוא דבר נמנע ולא תוכלי להכיר ולדעת את רועה העולם מצד מה שהוא רועה ר"ל מצד עצמו רק מצד הצאן המונהגים על ידו, שע"י הצאן תכיר את הרועה, ר"ל שע"י סימני החכמה והיכולת והרחמים והחסד הניכרים בעקבי הצאן וכחות החיים כפי שהוא מנהיג אותם בחמלתו, תכיר גדולת הרועה חכמתו ויכלתו הבב"ת. ואם על הב' שלא יעכבוך היצר המולך בגויה וגדודיו ממהלך השלמות. איעצך. ורעי את גדיותיך. תשתדלי שאת תהי הרועה ומנהגת את כחות החיים שבך שהם הגדיים שלך (וזה יהיה באופן שתדמי ההנהגה לכחות החיים אשר בעולמך הקטן שהיא הגויה, להנהגת ה' לכחות החיים אשר בעולמו הגדול, שכמו שהוא מנהיג הכל לתכלית אחד כולל שכלי הנרצה אצלו שהוא תכלית הטוב והשלימות כן תנהיגי את לתכלית האושר והטוב. ועז"א צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך שתלמד את הרעיה מן רעייתו את צאן עולמו ע"י הרועה הטוב ב"ה). על משכנות הרועים. ר"ל כי תחת הנפש יש ג"כ רועים אחרים המנהיגים את הגויה כמו כח הדמיון והמתעורר והמתאוה ודומיהם אבל צריך שיהיו כולם נכנעים תחת הנהגת הנפש האלהית. עד שהרועים האלה ר"ל מנהיגי כחות הגויה ירעו תחת הרעיה האלהית והיא תהיה עליהם ובתבונות כפיה תנחם: (וכבר בארנו במבוא המחברת כי השיר הזה הוסד על המראה הראשונה שנגלה ה' אל שלמה בגבעון בחלום הלילה ויאמר שאל מה אתן לך, ושלמה בקש לב מבין לשמוע משפט להבין בין טוב לרע, ויטב הדבר בעיני ה' כי שאל את הדבר הזה. ובודאי מצד ששאל הדבר הזה בחלומו הוטב בעיני ה', כי ההסכמה והמחשבה העולה על לב בחלום אינה מפעולת השכל והבחירה. רק כי אחר ששאל את הדבר בחלומו בהכרח היה משתדל במחשבה זאת תחלה ימים רבים בהקיץ, ודרש ושקד ע"ז להבין משפט, וטיב השקידה וההשתדלות הזה היה הסבה אל המראה הנבואית הזאת שנגלה אליו האלקים ויעש את שאלתו, וע"כ טרם יבוא לספר בפסוקים הבאים. מענין המראה והנבואה שהתחברה הרעיה נפש שלמה עם דודה ית', הקדים לספר בשירו איך תחלה השתדלה נפש שלמה להכיר את ה' ולדעת דרכיו, וכבר בארנו בפ' ס' תהלות ס' ע"ב, (בפסוק משפטיך למלך תן), כי המשפט לאלקים הוא. ר"ל באשר כבר הסכימו המחוקקים שבהכרח ימצא משפט כללי ראשי, הוא יהיה הפלס שבו ישקלו השופטים כל הנמוסים החלקיים והפרטים. וכאשר נלאו כל אנשי חיל למצוא הפלס והחק הראשי הזה, הסכימו כי המשפט לאלהים הוא, כי באשר הוא המחוקק העליון והתבונה הכוללת. א"כ מקור המשפט ושרשו הוא אצל שורש השרשים אדון הכל ית', וע"כ שאל שלמה ע"ה את המשפט מה', והמשורר בקש משפטך למלך תן, כי רק מאלקי המשפט נלמד לדעת פלס ומאזני משפט לה', וזה נלמד ע"י שנשכיל דרכיו ואורחותיו בעקבי הצאן והנהגתו את צאן הבריאה כבקרת רועה עדרו במשפט ובצדק. ולכן הקדים להציע כי טרם נגלה ה' אל שלמה ודבר עמו בחזון, שיסופר מן לסוסתי ברכבי פרעה ואילך, דרש שלמה ושקד לדעת דרכי ה' ומשפטיו בהנהגת עולמו):

אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים:

השיב לה השכל כי כבר השגיח הטבע בהסרת אלו המונעים בכללם אשר זכרה במה שהמציא מהשלמים בכל דור ודור אשר יישירו זולתם אל ההצלחה המכוונת אם מפיהם אם מפי כתבם בחשק הטבעי הנתן להם בטבע על זאת ההשפעה. וכבר בארנו במה שקדם איך יסורו אלו המונעים בזה האופן. ולזה אמר אם לא תדעי לך שאהבה נפשך ואיכה תרעי דרכך כדרך הצאן אשר אין להם רועה ומנהיג, זוני כחותיך על משכנות הרועים והם השלמים אשר ינהיגו שאר האנשים ויוליכום אל המקומות אשר תקח בהם הנפש מזונה ר״ל שלמותה כמו שינהיג הרועה הצאן אל מקום אשר ירעו שם. וכבר נכפל הרבה בדברי הנביאים המשיל המנהיגים לרועים ואשר יקבלו המוסר מהם לצאן. ואולם קרא אותה היפה בנשים כי אין בכחות הנפשיות המתפעלות כח נכבד כמוה: