לְסֻֽסָתִי֙ בְּרִכְבֵ֣י פַרְעֹ֔ה דִּמִּיתִ֖יךְ רַעְיָתִֽי׃

לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי. למ"ד זוֹ כְּמוֹ למ"ד "לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם" וּכְמוֹ למ"ד "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ". לִקְבוּצַת סוּסִים הַרְבֵּה שֶׁאָסַפְתִּי מַחֲנוֹתַי לָצֵאת לִקְרָאתֵךְ בְּרִכְבֵי פַרְעֹה לְהוֹשִׁיעֵךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ", סוּסִים הַרְבֵּה. שָׁם 'דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי', שִׁתַּקְתִּיךְ מִצַּעֲקָתֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן". זֹאת רָאִיתִי בְּסִפְרֵי אַגָּדָה. דָּבָר אַחֵר: דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי. שָׁם הֶרְאֵיתִי לַכֹּל שֶׁרַעְיָתִי אַתְּ:

לְסֻסָתִי. קְבוּצַת סוּסִים וּבִלְשׁוֹן לַעַ"ז קבלייש"א:

דִּמִּיתִיךְ. אדישמא"י בְּלַעַ"ז כְּמוֹ "אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג", כִּי שָׁם קִּשַּׁטְתִּיךְ בְּקִשּׁוּטִים נָאִים:

הפעם הא'לסוסתי. היו״ד יתירה כמו מלאתי משפט [אוהבתי לדוש]:

דמיתיך. המשלתיך כמו ואל מי תדמיון אל:

הפעם הב'לסוסתי ברכבי פרעה. שהוא עץ או ברזל דמיתיך זה דבר הדור:

הפעם הג'וכאשר חזרה בתשובה אמרה [ה]שכינה לסוסתי [ברכבי פרעה] דמיתיך כנסת ישראל ששמרת עול מצות ולא סרתה מהדרך על כן אתן [את] שכרך [ואייפך] וכסף וזהב תוציאי [עמך] ממצרים:

לסוסתי. את רעיתי הן דמיתי אותך מול העלמות כולן לסוסיה הקשורה ברכבי פרעה, מול שאר הסוסיות אשר בארץ מצרים, שהנה מעולות מכולן כי מוצא הסוסים המה ממצרים, כמו שנאמר ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים. והמובחרות שבכולן יקשרו במרכבת המלך. והנמשל הוא לומר הנה את חביבה מכל משפחות האדמה, אף מן המובחרים שבהם:

לסוסתי. נקבת הסוס תקרא סוסיה, כאשר תקרא נקבת החמור חמורה, והיו״ד נוספת, ובעבור תוספת הי׳ נהפכה הה״א לתי״ו להסמיכה אל היו״ד וכן מלאתי משפט (ישעיה א כא), שבעבור תוספת היו״ד נהפכה הה״א לתי״ו. ואמר בלשון נקבה, לפי שדרך המלך והשרים היה לקשור במרכבתם סוסיות נקבות, כי בסוסים זכרים יקשה על הרכב לעצרם ללכת לאט לבל ירוצו:

פרעה. כל מלכי מצרים קרואים בשם פרעה:

דמיתיך. מלשון דמיון ומשל:

רעיתי. חברתי:

משל:לססתי, [עפ"י הסימנים והאותות האלה שנתן לה דודה עלה בידה לברוח מחדרי שלמה אל דודה במדבר ויספר הדברים שעברו בינה ובין דודה], הרועה רואה אותה שהיא מקושטת בתכשיטי זהב ופנינים, והוא אומר אליה, רעיתי דמיתיך לסוסתי ברכבי פרעה, ר"ל את דומה בעיני כאילו לקח שלמה את הסוסיא שלי, שהיא יחידה אצלי. ואסרה במרכבתו בין יתר הסוסים והרכב שהיה לו ממצרים מבית פרעה, [כמ"ש ותצא מרכבה ממצרים] שהגם שיש לשלמה סוסים ומרכבות רבות וטובות, שהם רכבי פרעה ומקוה הסוסים אשר יוציא ממצרים, לקח גם סוס שלי שהיא יחידה אצלי ואסרה במרכבתו, ור"ל הגם שי"ל נשים רבות ופלגשים ובת פרעה בראשן, לקח גם הסוסיא שלי שהיא הרעיה שלי שהיא יחידה אצלי:

מליצה:לסוסתי (עפ"י הסימנים אשר נתן ה' לנפש שלמה איך תכיר דרכיו ותשכיל באמתחתו, זכתה למראה הנבואה ודבר אליו ה' בגבעון בחלום הלילה ויספר פה הדברים אשר דברו הדודים במחזה) אלהים רואה כי נפש שלמה קבלה תכשיטין מן הגויה אשר התחברה עמו שיבואר בפסוק שאח"ז אומר הוא אליה: רעיתי דמיתיך לסוסתי ברכבי פרעה. קורא את הכחות המנהיגים גוית שלמה בשם רכבי פרעה. כי המנהיגים האלה המושכים מרכבת הגויה יצאו ממצרים מקום הזמה, והמדמה והמתעורר הם השתדלו להנהיג מרכבת שלמה שהיא גויתו, בענין שיהיה אוהב נשים נכריות רבות שהם הגאוה והתאוה קנאה וכבוד ועושר, ושיאהב את הזמה שהיא בת פרעה, וקורא את הנפש האלהית שגם היא נתנה לו להיות מנהגת מרכבת גויתו בשם סוסתי היא הסוסיא של הרוכב בערבות אשר היא מוכנת למשוך את המרכבה הקטנה שהיא גוית שלמה, אל הצד שינהיג הרוכב העליון את המרכבה הגדולה שהיא המציאות הכללי, אל הטוב והאושר והשלמות. והמלך שלמה שהוא היצר המוליך במרכבתו, לקח הסוסיא האלהית ויאסרה אל רכבי פרעה שתמשוך את הרכב אל מקום אשר יהיה שם רוח סוסי פרעה ללכת והוא כי רצה שהנפש האלהית תהיה נמשכת אחרי הנהגת כחות החומר ברכבו ובפרשיו, ובכ"ז הנך סוסתי המיוחדת לי להמשך ולמשוך ולהנהיג כפי רצוני:

לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי:

דבר ידוע כי במצרים ימצאו הסוסים הנבחרים הרבה כאומרו (דברים יז, טז) ולא ישיב את העם מצרים למען הרבות סוס (מ"א י, כט) ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה. ואין ספק שברכבי פרעה אשר הוא המלך שם ימצאו הסוסים הנבחרים מקושטים במיני העדי כמו תורי זהב והחרוזים קלי המרוץ. והנה אמר השכל הפועל לשכל ההיולאני אשר היא הנקבה בזה המאמר שהוא דמה אותה לסוסיא אשר ברכבי פרעה שהיא מובנת ליפיה לקבל הקשוט והעדי אשר מדרך הסוסים אשר ברכבי פרעה שיתקשטו בהם והיא גם כן מוכנת לרוץ אל מקום החפץ. ולזה המשילה בסוסים אשר ברכבי פרעה לפי שאין ממנהגם שינהיגו אותם ללכת אנה ואנה כי אם אחר הקשוט והעדי. ובזה הוא מבואר בשכל ההיולאני שאי אפשר בו שילך אל מקום חפצו אם לא התקשט האדם קודם זה במדות המשובחות והסיר מעליו הבגדים הצואים ר״ל פחיתות המדות. וזה הדבר כבר זכרוהו הנביאים והמדברים ברוח הקדש. וזכרוהו רז״ל הרבה. וזכרוהו ג״כ הפלוסופים. וכבר אמר אבוחמד בספרו בכוונות ממשל על זה הענין שהשכל דומה למראה וזה שכמו שהמראה המלוכלכת והבלתי מלוטשת לא תקבל רושם המראים וכאשר הוסר לכלוכה ולוטשה תקבל הרשמים. כן השכל לא ישיג הדברים אם לא רוחץ קודם מצואת המדות הפחותות והסיר מעליו לכלוכיהם. זהו כוונת דבריו אף על פי שלא אמרם בזה הלשון. ואמנם דמה אותה לסוסיא לא לסוס לפי שהוא ימשילה בזה המאמר לנקבה וזה כי ביחס אל השכל הפועל הוא הולך במדרגת ההיולי ומה שזה דרכו פשט המנהג להמשילו לנקבה לפי שהנקבה מקבלת והזכר פועל. והנה מצאנו זה לרז״ל במדרש סבה שנית והיא כי הסוסיא ברוצה לא יפסיק מרוצתה עשותה צרכיה מה שאין כן בזכר ולזה המשילה לפי מאמר׳ לסוסיא לפי שהשכל ההיולאני המתקשט בקשוט הראוי לא יפסיק מרוצת הליכתו אל הצלחתו לקיחתו בעתי' מה שיצטרך לעמידת גופו וזה דבר הוא אפשרי בחק השכל ההיולאני ואם היה שיהיה מציאותו בפעל רחוק מאד ר״ל שימצא איש מתעסק תמיד בעיון בדרכי הש״י אף בעת לקיחתו מה שיצטרך לעמידת גופו: