פָּשַׁ֙טְתִּי֙ אֶת־כֻּתׇּנְתִּ֔י אֵיכָ֖כָה אֶלְבָּשֶׁ֑נָּה רָחַ֥צְתִּי אֶת־רַגְלַ֖י אֵיכָ֥כָה אֲטַנְּפֵֽם׃

פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי. כְּלוֹמַר, כְּבָר לִמַּדְתִּי לְעַצְמִי דְרָכִים אֲחֵרִים; לֹא אוּכַל לָשׁוּב אֵלֶיךָ עוֹד, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וגו'" שֶׁהָיוּ הַדְּרָכִים הָאֵלֶּה יְשָׁרִים בְּעֵינֵיהֶם. וּלְשׁוֹן "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי", לְשׁוֹן תְּשׁוּבַת הָאִשָּׁה הַמְנָאֶפֶת שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לִפְתּוֹחַ לְבַעְלָהּ הַדָּלֶת, וּלְפִי שֶׁפָּתַח הַכָּתוּב בִּלְשׁוֹן "אֲנִי יְשֵׁנָה, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק", סִיֵּם בִּלְשׁוֹן תְּשׁוּבָה הַנּוֹפֶלֶת עַל לְשׁוֹן דּוֹפֵק עַל הַדֶּלֶת בְּעֵת מִשְׁכַּב הַשֵּׁנָה בַלֵּילוֹת:

הפעם הא'אטנפם. בלשון רז״ל לשון געול (גיאול וטינוף):

הפעם הג'אמר׳ כנסת ישראל בעבור שנתאחרתי לבנות [הבית] ולא היו מעשי נאים הוכיחני על ידי חגי הנביא [וזכריה בן עדוא]:

פשטתי את כתנתי. ואני השבתי לו הנה כבר פשטתי את כתנתי כדרך ההולכים לישן, ואין ללכת ערומה, ואיך אם כן אלבשנה כי יש לי טורח בזה וכבר רחצתי את רגלי עד לא עליתי על המשכב, ואיך אם כן אטנפם ללכת בארץ לפתוח לך הדלת. והנמשל הוא לומר הנה נתעצלתי לעלות לירושלים, לפי שכבר נתישבתי בבבל והיתה הארץ ההיא ערבה עלי, ולא רציתי לטרוח בטלטול הדרך:

פשטתי. ענין הסרת המלבוש:

איככה. מלשון איך:

אטנפם. מלשון טינוף ולכלוך:

משל:משיבה הרעיה שכבר פשטה את הכתונת ורחצה את רגליה וא"א לה לקום להתלבש וללכת יחף:

מליצה:פשטתי. משיבה נפש שלמה שכבר פשטה את כתנתה, ר"ל כי הנפש הזוכה לנבואה עת תתפשט מן הגשם תתלבש כתנות אור. שהיא לבוש דק שנעשה לה מתורה ומע"ט שעסקה בהם. ע"י השכלותיה ומעשיה בדברים שיש להם קשר עם דברים חומריים, ומצד הלבוש הזה לא תשאר ערומה לגמרי, ר"ל בעצמותה הרוחני, שא"א שתעמוד בעולם הזה החומרי בלא לבוש, (והוא הכתנות אור שלבש בו אדם קודם החטא, וגם מלאכי מעלה עת ירדו במלאכותיהם לעה"ז יתגלמו להתלבש בלבוש דק כנודע בדברי החכמים) והנה עתה בעונותיה כבר פשטה את הכתנות אור, (שנתערבה עם כתנות עור ובשר) וא"א עוד שתלבשנו בעת תתפשט מגויתה כי כבר הוסר ממנה. רחצתי את רגלי, הגוף אל הנפש הוא בדוגמת הנעל שעליו תעמוד ותתיצב, ובעת הנבואה תסיר הנעל, ר"ל תפשוט את המקום, כדרך השכליים המפשטים מגופות, כמ"ש של נעלך מעל רגלך, שהוא על הפשטת החומר, (וכידוע מ"ש האלהיים בסוד חלוץ הנעל), אבל עתה כבר רחצתי את רגלי, כדרך הענוג הבלתי הולך יחף, כי רחצתים בל אלך בלא נעל, ואיככה אטנפם, (תפס לשון זה כפי המשל) ר"ל שכבר א"א לי לעזוב את הגוף שהוא נעל רגלי, רגע:

פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם:

זה הפסוק הוא לפי הנמשל ובא להעיר העצלה אשר לה בהכרח על עשיית מה שבקש דודה ממנה מצד קושי ההגעה במה שתצטרך אליו מהחוש אל זה והיות הצורך בזה אל דודה רצוני שיישירה אל מה שתצטרך אליו ממנה ובאיזה אופן ישלם לה זה עד שתכין אליו מה שיצטרך לו ממנה בדרוש ההוא: