כְּפֶ֤לַח הָרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃

כפלח הרמון רקתך. גובה פניך מזה ומזה הוא סגלגל ואדום ומעורב בלובן כמראה חתיכה הנבקעת מן הרמון והמה נסתרים מבפנים להמסוה ובזה ממשיכים אהבה וחשק יותר מאילו היו גלוים מבלי מסוה. והנמשל הוא על שופטי העדה שהם פני הדור, שהמה ממולאים בכל חכמה ומדע כרמון המלאה לה גרגרים. והמה מסתירים החכמה בלבותם ואינם מתפארים בפני אנשים, וכאומר עם כי בגולה מלכי הגוים הם המעמידים שופטים בישראל עכ"ז לא ימצא מי יערב לבו לגשת להיות מן השופטים אם לא ימצא בו כל אלה. (ולא זכר שבח השפתים מה שזכר למעלה, כי הם המרמזים על הנביאים ואינם בגולה. ובעבור זה לא זכר גם שבח הדיבור כי הוא מרמז על הלוים העומדים על הדוכן לדבר בשיר ובגולה אין דוכן ואין שיר. וכן לא זכר שבח הצואר כי הוא מרמז על בית המקדש והוא חרב. וכן לא זכר שבח השדים כי הם מרמזים על המלך וכהן גדול ובגולה אין מלך ואין כהן גדול):

כפלח. ענין בקוע כמו כפלח תחתית (איוב מא טז):

רקתך. הוא גובה הפנים שאצל העין מזה ומזה וכן ותתקע את היתד ברקתו (שופטים ד יא):

מבעד. מבפנים:

לצמתך. היא המסוה המכסה את הפנים וכן גלי צמתך (ישעיה מז ב):

כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך:

זה הפסוק לפי המשל לבד להורות על יפיה וצניעותה. והנה בסדור שבחיה נעתק בזה המקום מהקודם ולא עברו שבחיה למטה מראשה בהדרגה כמו שעשה בהשגה הקודמת לפי שזאת ההשגה נעתק בה מהקודם בצד מה ר״ל העיון בחכמה הטבעית וזה כי מה שהקדימו החקירה עליו הם קודמות באופן מה לעניינים אשר תהיה החקירה בהם אחר זה כי הדברים הכוללים אשר הקדימו החקירה עליהם קודמים לדברים המיוחדים אם הקדימה ההיולאנית כמו הענין בחומר הרחוק אם הקדימה אשר על דרך הפועל והצורה והתכלית כמו הענין במניע הרחוק לפי מה שהתבאר בספר שאחר הטבע. ולא עברו שבחיה למטה מראשה שלא יהיה העתקם אל המאוחר רצוני במה שיחקור בדבר דבר מהדברים הטבעיים המיוחדים אל השגתם מהחוש אל הדברים המאוחרים והם המקרים והמשיגים כמו שיבא המאמר בזה במה שאחר זה: