שִׁשִּׁ֥ים הֵ֙מָּה֙ מְלָכ֔וֹת וּשְׁמֹנִ֖ים פִּֽילַגְשִׁ֑ים וַעֲלָמ֖וֹת אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃

שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת. אַבְרָהָם וְיוֹצְאֵי יְרֵכוֹ. בְּנֵי קְטוּרָה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, יִשְׁמָעֵאל וּבָנָיו שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, יִצְחָק וּבָנָיו ג', בְּנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר, בְּנֵי עֵשָׂו ט"ז, בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, הֲרֵי שִׁשִּׁים. וְאִם תּאמַר, צֵא מֵהֶם תִּמְנַע שֶׁהִיא אִשָּׁה, אַבְרָהָם מִן הַמִּנְיָן:

וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים. נֹחַ וּבָנָיו עַד אַבְרָהָם. כָּל תּוֹלְדוֹת יוֹצְאֵי הַתֵּבָה שְׁמֹנִים תִּמְצָאֵם. וּכְשֵׁם שֶׁהַמְּלָכוֹת, שֶׁהֵם נְשֵׁי הַמֶּלֶךְ, יְתֵרוֹת בִּגְדֻלָּה עַל הַפִּילַגְשִׁים, כָּךְ הָיוּ אַבְרָהָם וְיוֹצְאֵי יְרֵכוֹ חֲשׁוּבִים גְּדוֹלִים וִיתֵרִים בַּחֲשִׁיבוּת עַל הַכֹּל, כַּאֲשֶׁר תִּרְאֶה. הָגָר בַּת מְלָכִים הָיְתָה, תִּמְנַע בַּת שִׁלְטוֹנִים הָיְתָה, וְנַעֲשֵׂית פִּילֶגֶשׁ לְעֵשָׂו. וְאוֹמֵר "אֶל עֵמֶק שָׁוֵה וגו'" הֻשְׁווּ כֻלָּם בְּעֵצָה אַחַת וְהִמְלִיכוּ אֶת אַבְרָהָם עֲלֵיהֶם:

וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר. לְמִשְׁפָּחוֹת הַרְבֵּה נֶחְלְקוּ כָל אֵלֶּה:

הפעם הג'ששים המה מלכות. הם אלופים שהיו בשעיר:

ושמני׳ פילגשים. נח ובניו (וכן הם במספר):

ועלמות. בני ישמעאל:

ששים המה מלכות. יתכן שבנשי המלך שלמה שהיו שבע מאות שרות, היו בהן ששים מופלגות ביופי ובמדות חמודות, ובג׳ מאות פלגשיו היו בהן פ׳ שהן מופלגות ביופי וכו׳ כאילו החשוק ישלח דברו לאמר הנה בנשי המלך השרות יש ששים מופלגות ביופי ובמדות חמודות, וכן בפלגשיו יש שמונים, וזולתם יש הרבה מן הנערות שהן מופלגות ביופי וכו׳. והנמשל הוא לומר כי הנה אמרו זרעו של שם בן נח נחלק אחר כך לששים עממים, וכינה אותם בשם מלכות להיותם מזרע שם הנאהב מהמקום ברוך הוא, והמבורך מפי נח אביו. וזרעו של יפת אחיו נחלק אחר כך לשמונים עממים, וכינה אותם בשם פילגשים להיותם מזרע יפת, שלא היה נאהב להמקום ברוך הוא כמו שם, אבל לא היה שנוא לפניו כמו חם, וזרעו של חם אחיהם נחלק אחר כך לעממים אין מספר. וכינה אותם בשם עלמות לבד, להיותם מזרע חם השנוא מהמקום ברוך הוא והמקולל מפי נח אביו:

ועלמות. נערות וכן עלמות אהבוך (לעיל א א):

משל:ששים. [רואה כי בנות ירושלים באים שמה ועומדים סביבה] אומרת אליהן, הלא יש לו לשלמה נשים רבות ששים מלכות ושמונים פלגשים ורב עלמות. ולמה לו עוד לעשוק את רעיתי שהיא יחידה אצלי, כי.

מליצה:ששים. ישים פניו אל בנות ירושלים, שהם כחות הגויה המתאספים עתה סביב הנפש, אמר הלא יש לו לשלמה, שהיא הכח המושל בגויה, נשים וכחות רבות, ששים מלכות. ר"ל כחות ראשיות המושלות בגויה, ותחתיהן שמונים כחות פחותות מהן במדרגה כמדרגת הפלגשים, ותחתיהן עלמות אין מספר, ר"ל יתר תכונות ומדות וכחות אשר אין מספר להן:

ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר:

ראוי שתדע כי כחות הנפש הם בכללם על שלשה פנים. מין ראשיי. ומין מכין והוא ראשיית מה. ומין בלתי ראשיי ובלתי מכין. והוא מבואר שמספר הכחות הנפשיות אשר בבעל חיים הם רבות מאד עם שבכל אבר פעולה מיוחדת לו עם זה תנועות מה וכח זן ומגדל ומושך ומחזיק ודוחה וזולת זה מהכחות אשר אי אפשר לאבר מהאברים שימנע מהם אם לא יהיה בסבת חולי או חסרון ביצירה. וכאשר נתן לכל פעולה מהם ולכל כח מהכחות ולכל תמונה מהתמונות כח נפשו תסודר ממנו יהיו הכחות הנפשיות רבים בלי ספק וזה מבואר למי שעיין בנתוח עיון מעט. וזה כי העצלי׳ רבים ולכל אחד מהם תנועות רבות בליפים מתחלפים. ובכלל הנה לכל דבר מאלו הדברים כלי מיוחד וכח נפשי מיוחד לפי שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות ראוי שלא יסודר מכלי אחד מצד מה שהוא אחד רק פעולה אחת שאם היה אפשר זה היה לחמר האחד יותר מצורה אחת וזה מבואר הבטול. והנה דמיון המכין מאלו הכחות הם כמו הפה והאצטומכא שיכינו אל הכבד המזון אשר אפשר לו שישנהו וישיבהו דם. והכבד הוא גם כן מכין באופן מה במה שישלחהו אל הלב מהדם להשלים הוייתו בלב ולהשתלח מהלב אל שאר האברים דרך הדופקים והעצבים והעצלי' אשר ישלם באמצעותם זה הפועל לפה ולאצטומכא ולכבד הנה גם כן מכינים בצד מה כי הם דדך אל הובלת הרוח היסודי אל אלו האברים אשר יגיע אליהם. ומשל הראשים באופן מה הלב והכבד במה שישלחהו מהדם אל האברים בזולת שתשלם הויתו בלב והמוח וחוט השדרה והעצב וזה שאע״פ שהראשי במוחלט הוא אחד לבד והוא הלב כמו שהתבאר בספר בעלי חיים הנה לאלו ולמה שידמה להם ראשיות מה. וכן הכחות המשיגות הן אם ראשיות אם מכינות. ובכלל הנה כל כח ישתלשל ממנו פועל לאבר א' זולתי נושאו הוא אם ראשיי אם מכין והכחות האחרונות אשר באבר אבר אשר לא יסודר מהם פועל לזולתם אינם לא ראשיות ולא מכינות. והוא מבואר שהכחות הראשיות רבות ויותר מהמה הכחות האחרונות והם אשר אינם לא ראשיות ולא מכינות. והנה המשיל הכחות הראשיות למלכות להיות להם ראשיית מה והם תחת ראש אחד והוא המלך והכחות המכינות לפילגשים לפי שהפילגש היא משרתת ולה ראשיית מה והכחות שאינם ראשיות ולא מכינות קרא עלמות כי אין לעלמות ראשיית באחד מהאופנים והנה הוא יאמר שהכחות אשר הם מלכות הם מספר רב והכחות הפילגשים הם מספר יותר רב והעלמות הם רבוי מופלג עד שיאמר לקושי המנות שאין לו תכלית: