שִׁיר הַשִּׁירִים ז׳ · י״ג

נַשְׁכִּ֙ימָה֙ לַכְּרָמִ֔ים נִרְאֶ֞ה אִם־פָּֽרְחָ֤ה הַגֶּ֙פֶן֙ פִּתַּ֣ח הַסְּמָדַ֔ר הֵנֵ֖צוּ הָרִמּוֹנִ֑ים שָׁ֛ם אֶתֵּ֥ן אֶת־דֹּדַ֖י לָֽךְ׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים. אֵלּוּ בָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת:

נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן. אֵלּוּ בַעֲלֵי מִקְרָא:

פִּתַּח הַסְּמָדַר. כְּשֶׁהַפֶּרַח נוֹפֵל וְהָעֲנָבִים נִכָּרִים, הוּא פִּתּוּחַ הַסְּמָדַר, וְלָהֶם דִּמָּה בַעֲלֵי מִשְׁנָה שֶׁהֵם קְרוֹבִים לֵהָנוֹת מֵהֶם בְּהוֹרָאַת הַתּוֹרָה:

הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים. כְּשֶׁהֵם גְּמוּרִים וְהַנֵּץ שֶׁסְּבִיבוֹתֵיהֶן נוֹפֵל. "הֵנֵצוּ", נוֹפֵל נִצּוֹ וְלָהֶם דִּמָּה בַעֲלֵי תַלְמוּד, שֶׁהֵן בְּחָכְמָה גְמוּרה וּרְאוּיִין לְהוֹרוֹת:

שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי. שָׁם אַרְאֶךָ אֶת כְּבוֹדִי וְגָדְלִי שֶׁבַח בָּנַי וּבְנוֹתָי:

מקור: ספריא · CC BY

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

הפעם הג'נשכימה לכרמים. וקודם זה תראה שחזרו ישראל בתשובה:

וזה ענין [אם] פרחה הגפן שם בירושלם אעבוד (את השם) בפרהסיא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

נשכימה לכרמים. בהיות שהכרמים סמוכים לה נבוא בהשכמה אל הכרמים עד שלא תזרח השמש בתוקף החום:

נראה. שם נתענג לראות אם כבר פרחה הגפן אם פתח וכו׳:

שם. בכרמים אראה לך אהבתי אליך, אחר שיהיה לנו הרחבת הלב מתענוג ראיית פרחי הגפן וכו׳ והנמשל הוא כאילו כנסת ישראל אומרת לך שם לבתי כנסיות ומדרשות וראה אם התלמידים והחכמים הפריחו חכמת התורה ומעשים טובים, ושם תראה גודל שבחי ואהבתי לך:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

נשכימה. מלשון השכמה:

הסמדר. הם הענבים הדקים הניכרים אחר שנפלה הפרח וזהו פתח הסמדר:

הנצו. הוא חנטת הפרי:

דודי. ענין אהבה וחבה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

משל:באור הבקר נשכימה לכרמים, ונראה אם פרחה הגפן ר"ל זה ספק אם פרחה הגפן והנצו הרמונים אבל שם אתן את דודי לך. אבל דודי ואהבתי הם פרחו והנצו בודאי. ושם אתנם לך לא לאיש אחר:

מליצה:אח"כ נשכימה בבקר לכרמים כבר בארנו (למעלה א' ואו) שהכרם יציין במליצה תכלית המעשים והפעולות, ר"ל נראה מה פרי המעשים ומה הרוחנו בכל אשר עמלתי ועסקתי בעולם הגופים, נראה אם פרחה הגפן, ר"ל אם העלנו איזה דברים לתועלת ע"י ההשגה (שזה נמשל בכל הספר לגפן ויין הטוב כנ"ל ב' י"ג) ואם פרחה, נשקיף אם פתח הסמדר, ר"ל שהחלו הענבים להתבשל ועשו סמדר, ר"ל אם ההשגה עשתה פרי ותנובה, גם נראה אם הנצו הרמונים, שהרמונים בשיר זה שהוא ציון המצות והמע"ט שהם תרי"ג כפלח הרמון (כנ"ל ד' י"ג ואו א'), ר"ל נראה אם נמצא איזה תועלת מכל אשר עסקנו בעולם המורגש בין בתורה בין במע"ט. אמנם שם אתן את דודי לך, ר"ל הגם שזה ספק אם פרחה הגפן והנצו הרמונים כי לפעמים יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה רק לשם פניות אחרות, ואז אינם לתועלת אל הנפש בעולם הגמול, אבל את דודי אתן לך בודאי, כי מדת אהבת ה' והתורה והמצות שעשה ועסק מאהבת ה' זה הוא המובטח שתקבל הנפש מהם תועלת והיא העולה לה לריח ניחוח, את אהבתי זאת אתן לך, שהיא נשמת המעשים ולב העבודה אשר ירצה ה':

מקור: ספריא · נחלת הכלל