שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תׇּאֳמֵ֥י צְבִיָּֽה׃

שְׁנֵי שָׁדַיִךְ. שְׁתֵּי הַלּוּחוֹת. דָּבָר אַחֵר: מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל:

הפעם הג'שני שדיך. התורות:

שני שדיך. דדיך ישוו זה עם זה, והמה יהיו כשני ילדי צביה שנולדו תאומים שהמה בשווי גמור והנמשל הוא על המלך וכהן גדול המיניקים ומשפיעים, טובת המלך במלחמתו וכהן גדול בעבודתו. ואמר שישוו בגדולה ויהיו מסכימים ונשמעים זה לזה כרעים אהובים:

עפרים. כן יקראו ילדי הצבי והאיל:

משל:שני שדיך, הם דומים כשני עפרים במקום הצבי והיופי ר"ל בחדרי משכיות המלך ששם כל חמדה. לא בבית הרועה:

מליצה:שני שדיך. אחר שחשב החלק התחתון שהם כלי הנפש הצומחות, מזכירים החסרון. שיגיע באסיפתה אל עמה, בכלי הנפש החיונית שמשכנם מן החזה ולמעלה עד הראש. הנה שני שדיך שהם הכח הכעסני והכח התאווני ששניהם תאמי צביה, ר"ל שהם תולדות הכח המתעורר (כנ"ל ד' ה'). הם דומים כשני עפרים, אבל רק אם הם תאמי צביה בעולם החמרי, שאז יתעורר המתעורר אל היופי והתאוה, והכעסני אל הקנאה והנקמה וכדומה, לא כן אם תסתלק מן העולם הזה ינאץ השקד ותפר האביונה:

שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה:

כבר קדם פירושו והנה לא זכר בכאן הרועים בשושנים לפי שאין מה שתשיג באמצעות החושים מאלו הדברים דומה לשושנים כי אין העצם במקרים והמשיגים בכח על צד מה שבשושנה יהיה הפרי והזרע בכח כמו שקדם: