שׇׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג בִּטְנֵךְ֙ עֲרֵמַ֣ת חִטִּ֔ים סוּגָ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃

שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר. טַבּוּרֵךְ כְּאַגָּן שֶׁל מַיִם צְלוּלִים שֶׁרוֹחֲצִין בָּהֶן, וְהוּא עָשׂוּי מֵאַבְנֵי שַׁיִשׁ, וּבְלָשׁוֹן עַרְבִי קָרוּי סַהַר. עַל שֵׁם שֶׁהַטַּבּוּר כְּמוֹ נֶקֶב עָגֹל, מוֹשְׁלוֹ כְאַגָּן עָגֹל. וְהַקִּלּוּס הַזֶּה אֵינוֹ מֵעִנְיַן נוֹי אִשָּׁה כַּקִּלּוּס הָעֶלְיוֹן, לְפִי שֶׁהָעֶלְיוֹן דּוֹדָהּ מְקַלְּסָהּ, וְזֶה רֵעוֹתֶיהָ מְקַלְּסוֹת אוֹתָהּ עַל שֵׁם מַעֲשֶׂיהָ, לוֹמַר: "הֲגוּנָה לְהִתְחַבֵּר עִמָּנוּ". וְהַדֻּגְמָא עַל שֵׁם לִשְׁכַּת הַגָּזִית הַיּוֹשֶׁבֶת בְּטַבּוּר הָאָרֶץ:

אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג. לֹא יִכְלֶה מִשָּׁם מַשְׁקֶה, רוֹצֶה לוֹמַר, לֹא יִכְלֶה וְלֹא יִפְסֹק מִשָּׁם שׁוּם דִּבְרֵי הוֹרָאָה:

בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים. שֶׁהַכֹּל צְרִיכִין לָהּ:

סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. גְּדוּרָה וּמְסֻיֶּגֶת בְּגֶדֶר שׁוֹשַׁנִּים. דַּי לָהּ בְּגָדֵר קַל, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם פּוֹרֵץ בּוֹ לִכָּנֵס. הֲרֵי חָתָן נִכְנָס לַחֻפָּה, לִבּוֹ מְגַעְגֵּעַ לַחֻפָּה וּלְחִבַּת חִתּוּנָיו. בָּא לִזָּקֵק לָהּ, אָמְרָה לוֹ, "טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל רָאִיתִי". הֲרֵי הוֹפֵךְ פָּנָיו לְצַד אַחֵר. וְלֹא נְשָׁכוֹ נָחָשׁ, וְלֹא עַקְרָב עוֹקְצוֹ. הֲרֵי שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּדֶּרֶךְ, רָאָה בַכּוּרוֹת בְּרָאשֵׁי הַתְּאֵנִים. פָּשַׁט יָדוֹ לִטֹּל, אוֹמְרִים לוֹ, "שֶׁל בְּעָלִים הֵם". הוּא מוֹשֵׁךְ יָדוֹ מִפְּנֵי הַגָּזֵל, הֲרֵי "סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים":

הפעם הא'שררך. הוא הטבור [כמו רפאות תהי לשרך]:

אגן. עגול כמו באגנות:

הסהר. [תרגום] ירח [סיהרא] כמו הסהרונים [וכן בלשון ישמעאל]:

המזג. בלשון רז״ל ידוע [כמו מסכה יינה]:

סוגה. גם בלשונם סייג:

הפעם הב'שררך. חגור ובאבנט אבן יקרה עגולה כירח שלא יחסר ועל זה הפירוש יהיה המזג בענין אחר:

בטנך. תראה כמו ערמת חטים שהיא עבה [מ]למטה [ודקה מלמעלה] וענין סוגה בשושנים המלבוש האדום [דתמר כי הערמה לא היתה נראית כי שושנים סביבה]:

הפעם הג'שררך. סנהדרין גדולה הנמשלת לחצי גורן עגולה:

אל יחסר המזג. זה התורה הנמשלת ליין:

בטנך ערמת חטים. סנהדין קטנה:

סוגה בשושנים. רוב הצדיקים:

שררך. טבורך יהיה עגול כאגן העגול כדמות הירח:

אל יחסר המזג. לפי שהטבור הוא מקום רב הלחות השרשי המזין את הגוף, לכן אמר שלא תחסר בו הלחות, והרי הוא כאגן הזה שלא יחסר בו יין מזוג והנמשל הוא על ההשפעה המסבבת ובאה שלא תופסק בשום זמן. ובא הרמז בשרר, כי דרך בו בא הזנת הולד במעי עמו:

בטנך ערמת חטים. בטנך יהיה יפה ומריח כאגודת שבלי החטים הנגדרת בשושנים המעלים ריח טוב והנמשל הוא לומר פי בטנך יתרבו כגרעיני ערמת חטים, וכולם יהיו גדורים בגדרים נחמדים והגונים לבל יכשלו בדבר איסור:

שררך. הוא הטבור כמו ואונו בשרירי בטנו (איוב מ טז):

אגן. מזרק וכן וישם באגנות (שמות כד ו):

הסהר. תרגום של ירח הוא סיהרא:

המזג. עניינו יין המעורב במים, וזה הלשון ידוע בדברי רז״ל:

ערמת. אגודת שבלים וכן סלוה כמו ערמים (ירמיהו נ׳:כ״ו):

סוגה. מלשון סייג וגדר ובמשנה מסורת סייג לתורה (אבות פ״א פ״ג):

משל:שררך דומה כאגן הסהר המכיל המשקים בתוכו. ורגיל לשתות יין לרויה ראי נא שאל יחסר המזג, כי בבית הרועה העני לא ימזגו לך יין לרויה. בטנך. שיעור הכתוב בטנך (אל יחסר) ערמת חטים את סוגה בשושנים. כי בבית המלך יש לך ערמות חטים למלא בטן. מה שלא יהיה לך בבית הרועה העני:

מליצה:שררך. והנה כח הזן יחלק לאכילה ולשתיה שע"י ניזון הגוף. אומרים אליה. הנה שררך דומה כאגן הסהר שהוא תמיד מלא משקים. ומשלח מעינותיו בנחלים אל כל אברי הגוף. ראי נא לבל יחסר המזג כי עם המות תשבר הכד על המבוע, ותפסק המזיגה הזאת, ותהיה הכלי היפה שהוא האגן המוכן לקבל המשקים לבטלה. וכן בטנך אשר היא סוגה בשושנים, בכמה פרחים יפים המוכנים לקבל המזון ולטחנו ולהפיץ זיכוך הדם אל הכלים המבשלים והמחלקים לכל תעלות הגוף, ראו נא [בל יחסר] ערמת חטים, כי אחר המות לא יתנו עוד החטים אל הרחים לטחון. ובטלו הטוחנות בשפל קול הטחנה:

שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים:

ידוע כי הטבור הוא אשר יקח ממנו מזונו הבעל חיים תחלה ר״ל בעת הוייתו ולמה שבזאת הלקיחה אשר תקח זאת החשוקה מאלו העניינים תחלה מהחסרון כמו שקדם דמה זאת הלקיחה ללקיחת בעלי חיים הבלתי שלם הדורך אל ההוייה מזונו וזה המשל נפלא מאד למה שאנחנו בו. והוא דמה זאת הלקיחה אשר לה באלו המשיגים אל אגן הסהר אשר לא יחסר המזג והוא לפי מה שאחשוב המראה העגולה השוקעת כמו האגן אשר היא מלוטשת ולא יחסר המזג הראוי לה להרשם הצורות בה וזה כי זאת המראה בקרוב אליו תראה בו הצורה הפוכה ובהתרחק ממנו תראה בו הצורה ישרה וזה דבר מבואר מן החוש מאלו המראות השורפות כי הם בזה התאר וזה משל נפלא למה שאנחנו בו כאלו יאמר שבתחלה יגיע ממנה הענין הפוך ואחר יתיישר מצורף אל מה שהעיר בהמשילו אותה לאגן הסהר אל העגול והסבוב. ואולם היות הסהר מראה מבואר וזה כי כבר נקראו המראות סהרונים. ואולם אמרו בטנך ערמת חטים הנה דמה מה שהכינה לו לערמת חטים וזה שאע״פ שהקש אשר בו אינו מכוון בעצמו ואינו החטה בכח הצד כמו שהיתה השושנה הפרי בכח או הזרע הנה אמנם יקחו החטה אשר הוא המכוון. וכן הענין במה שהכינה לו מאלו המקרים והמשיגים וזה כי הם אף על פי שאין בהם עצם הדבר אשר יקרו לו הנה הם יד לקחת ממנו עצם הדבר כמו שקדם. ואולם אמרו סוגה בשושנים הוא להעיר על שאלו הקשים כגר נקשרו במה שידרוך אל הדרוש וזה להיותם עצמיים ומיוחדים אל הנושא אשר בו החקירה: