כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לְפָנָ֑י הָאֶ֤לֶף לְךָ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וּמָאתַ֖יִם לְנֹטְרִ֥ים אֶת־פִּרְיֽוֹ׃

כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי. לְיוֹם הַדִּין יְבִיאֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְמִשְׁפָּט, וְיֹאמַר: "כַּרְמִי, אַף עַל פִּי שֶׁמְּסַרְתִּיו בְּיֶדְכֶם, שֶׁלִּי הוּא, וּלְפָנַי בָּא כָּל מַה שֶּׁחֲטַפְתֶּם לָכֶם אֶת פִּרְיוֹ, וְלֹא נִכְחַד מִמֶּנִּי מַה שֶׁגְּבִיתֶם מֵהֶם". וְהֵם אוֹמְרִים:

הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה. "אֶלֶף הַכֶּסֶף שֶׁגָּבִינוּ מֵהֶם הַכֹּל נַחֲזִיר לְךָ":

וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ. "וְעוֹד נוֹסִיף הַרְבֵּה מִשֶּׁלָּנוּ וְנִתֵּן לָהֶם, לְרָאשֵׁיהֶם וְחַכְמֵיהֶם", כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "תַּחַת הַנְּחשֶׁת אָבִיא זָהָב":

לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ. אֵלּוּ תַלְמִידֵי חֲכָמִים; וְאוֹתָם תַּשְׁלוּמִים לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי לַיּשְׁבִים לִפְנֵי ה' יִהְיֶה סַחְרָהּ" וְאֶתְנַנָּהּ שֶׁל צוֹר. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ: "וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ" כְּדִין הַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, שֶׁמְּשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ. אַף אָנוּ נְשַׁלֵּם עַל "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ" קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, חֻמְשׁוֹ שֶׁל קֶרֶן, וּמָאתַיִם הֵם חֻמְשׁוֹ שֶׁל אֶלֶף:

הפעם הג'כרמי שלי. (תאמר כנס׳ ישר׳ כרמלי שלי) הענין שכל השבטים ישובו להיות יחד:

האלף לך שלמה. [ענין] שלמה הוא (ה)מלך המשיח ונקרא כן בעבור היותו ממשפחתו [ו]כמהו ודוד עבדי נשיא להם לעולם והענין אז ישובו הי׳ שבטים לך שלמה שאתה מלך המשיח וגם ישובו המאתים שהיו לנוטרים [את פריו] שהשאיר שלמה לבניו:

כרמי שלי לפני. ושלחתי אמרי לאמר כרמי שלי יהיה לפני, רוצה לומר אני אשימה עליו עין לשמרו:

האלף וגו׳. האלף כסף שלקח כל שומר בזמנו יהיה לך כי אתה תקחם:

ומאתים וגו׳. כאומרת לא בלבד האלף תקח אשר הרבית לתת יותר מהראוי, כי אף המאתים כסף שהוא הראוי לתת לשומרים, הנה עתה כשאשמור אני תקח גם את זאת, ולא תוציא כלום על שכר השמירה והנמשל הוא לומר בעת הגאולה העתידה תבקש מלכות יהודה שכל עדת בני ישראל תהיה תחת ממשלתה, ויהיו אם כן עשרת השבטים לה׳ להאמין בו, לא כמו שהיו מאז שמלכיה הדיחוה מאחרי ה׳. גם המאתים המרמזים על שני השבטים יהודה ובנימין, גם הם יהיו אחרי ה׳, ואיש את אחיו יעזורו:

לנוטרים. ענין שמירה כמו נוטרה את הכרמים (לעיל א ו):

משל:והוא הכרם שלי העומד לפני כי שלמה נתן לי הכרם הזה במתנה בעבור שהייתי בעיניו כמוצאת שלום. אמנם חוזרת מדבריה אומרת איני רוצה להחזיק לעצמי את הכרם הזה רק האלף כסף [שהביאו בשכר הכרם] יהיו לך שלמה וכן אחזיר את המאתים הראוים לנוטרים את פריו כי איני רוצה ליהנות מן הכרם:

מליצה:והוא כרמי שלי לפני הכרם הגדול הזה הוא שלי כי שכר התורה והעבודה הזאת יקנה הרוח שע"י ישאר קיים בנצחיות ועל ידם ישוב השכל הנקנה שכל נאצל, והרוח ההיולאני ישוב להיות רוח קדוש החי חיי עד כמו הנשמה שזה בשכר הכרם הזה שקנה שלמה שהוא הגוף בעבודתו ותורתו והוא העומד לפני כענין והלך לפניך צדקך, שב לאמר אולם גם שלמה שהוא הגוף וכחותיו שעמלו בכרם הזה ועסקו בתורה ובעבודה לא יקופח שכרם כי ינוחו בשנתם בקבר ויעמדו לגורלם לקץ הימין (עיין בזהר וארא כ"ח ב'). וז"ש האלף לך שלמה שכר פירות הכרם שהוא המצות ומע"ט יהיו גם אל הגוף והנפש התחתונה כי יש שכר לפעולתם, ומאתים לנוטרים את פריו (כמ"ש במדרש הנעלם חיי שרה דף קכ"ד. אין לך כל צדיק מהעוסקים בתורה שא"ל מאתים עולמות וכספי' בשביל התורה):

כרמי שלי לפני האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו:

אמרה שזה הכרם הוא לפניה ושהיא תשתדל שיהיה האלף כסף לו והוא הפרי אשר נזכר במה שקדם ושהנוטרים ישתדלו להשיג העניינים החלקיים אשר תיוחס אליהם השגתו עד שיעתק השכר מטה שיקובץ מכל הנוטרי' אל השגת זה האחד אשר קדם זכרו שהוא פרי השכל ותכליתו והוציא זה בזה המספר ר״ל מאתים להורות על שכאשר התקבץ אליו מה שישיגוהו כל החושים אשר הם חמשה לבד כמו שהתבאר בספר הנפש התקבץ מזה מה שהוא כחיי על הפרי שהוא אלף כסף וזה כי חמשה פעמים מאתים יהיה אלף: