הַיּוֹשֶׁ֣בֶת בַּגַּנִּ֗ים חֲבֵרִ֛ים מַקְשִׁיבִ֥ים לְקוֹלֵ֖ךְ הַשְׁמִיעִֽנִי׃

הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: "אַתְּ הַנְּפוֹצָה בַגּוֹלָה, רוֹעָה בְגַנִּים שֶׁל אֲחֵרִים וְיוֹשֶׁבֶת בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת":

חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ. מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת חֲבֵרַיִךְ, בְּנֵי אֱלֹהִים דֻּגְמָתֵךְ, מַקְשִׁיבִים וּבָאִים לִשְׁמֹעַ קוֹלֵךְ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת:

הַשְׁמִיעִנִי. וְאַחַר כָּךְ יַקְדִּישׁוּ הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר, "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר" אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר כָּךְ, "וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים":

הפעם הב'ענה ואמר לה את היושבת בגנים חברי הרועים באו והם מקשיבים לקולך השמיעיני ואמרי לי ברח דודי עד שלא ירגישו שאני עמך בתוך הגן:

הפעם הג'היושבת בגנים [חברים מקשיבים]. אז תאמר [ה]שכינה לכנס׳ ישראל את היושבת במקדש בית עולמים הדומה לכסא הכבוד כענין כסא כבוד מרום מראשון [מקום מקדשנו]:

חברים מקשיבים. הענין שהמלכים מתאוים לשמוע שיריך החדשים כענין (שנ׳) שירו לי״י שיר חדש ועוד (כי) ביום ההוא יושר השיר הזה (לי״י):

גם אני מתאוה לשמוע הוד קוליך וזה ענין השמיעיני:

היושבת בגנים. עתה מספרת ואומרת כל כך ישרה דברי בעיניו, עד שאמר לי את היושבת בגנים, מקום ימצאו שם החברים בעלי כרמים כמוני, הנה הם מקשיבים לקול עצתך וכאומר פן גם הם יעשו כזאת, ולא יהיה אם כן תפארתך עליהם, לזאת השמיעי דבריך בלחש רק לי לבד ולא ישמע הזולת. והנמשל הוא לומר כאילו המקום ברוך הוא ישיב לה אתה מלכות יהודה היושבת בירושלים, הנה כל בית ישראל חבריך מקשיבים לקולך וחפצים בזה כמו שנאמר ובקשו את ה׳ אלהיהם ואת דוד מלכם. אבל הזהרי להשמיע קולך לי לבד, ולא תפנה עוד אל אלהים אחרים:

היושבת. בה״א הקריאה כמו הדור אתם ראו (ירמיה ב לא):

מקשיבים. ענין שמיעה והאזנה:

משל:היושבת. [הדוד אומר אל האחות הקטנה] את היושבת בגנים ר"ל שלא התרחקת אל המדבר כאחותך רק ישבת בגנים הסמוכים לעיר ושם יש חברים מקשיבים דבריך אחר שאת סמוכה לעיר, ולא אוכל להתיחד עמך מקרוב רק לקולך השמעיני מרחוק בכל פעם:

מליצה:היושבת. הנה הנשמה תשוב אל צרור החיים דבקה באלהי הרוחות לנצח, אבל הרוח לא ישוב אל מדרגה הגדולה הזאת רק יעמד בג"ע התחתון ורק לפרקים כמו בשבתות ויו"ט יעלה למדרגה יותר גבוהה כמבואר במקומות שציינתי בפסוק ח'. עפ"ז אומר ה' אל הרוח, את היושבת בגנים בגן אשר בעדן התחתון ולא יצאת אל העולם העליון הנה יש חברים מקשיבים, כי הרוח יש לו קשר עם הנפש שתחתיו והנפש יש לה קשר עם הגויה אשר בקבר באשר קרובה אליהם ועי"ז א"א שיתדבק הרוח בכל פעם עם הדוד העליון רק לקולך השמיעני לעתות מזומנים:

היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני:

קראה יושבת בגנים להיותה יושבת בזה הנמצא המוחש אשר ממנו תכין להם מה שיצטרך אליהם בהשגתם ולפי שזה אמנם ישלם ממנה בהשגות המתחלפות אשר יגיעו לה מהחושים אמרו בגנים בלשון רבים וקראו עצמם חברים לה כי היא בחברתם באופן מה במה שתכין להם מאלו ההקדמות אשר נבנית עליהם זאת המלאכה ואמרו שהם מטים אזנם אל דבריה ולזה חלה פניה השכל הנקנה שתשמיע לו מה שיצטרך אליו ממנה בזאת החכמה כי בזולת זה לא יוכל השכל הפועל להשפיע לו השפע הצריך אליו ממנו בזאת החכמה כמו שקדם: