וַיֵּרְד֥וּ כׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל הַפְּלִשְׁתִּ֑ים לִ֠לְט֠וֹשׁ אִ֣ישׁ אֶת־מַחֲרַשְׁתּ֤וֹ וְאֶת־אֵתוֹ֙ וְאֶת־קַרְדֻּמּ֔וֹ וְאֵ֖ת מַחֲרֵשָׁתֽוֹ׃

וּנְחָתוּ כָל יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא פְלִשְׁתָּאֵי לְחָרָפָא גְבַר יַת פְּרָשֵׁיהּ וְיַת סִיכַת פַּדָנֵיהּ וְיַת כּוּלְבֵיהּ וְיַת עוּשְׁפֵיהּ:

וירדו. רצה לומר: ומאז כשהיו צריכים ללטוש דבר מה, היו יורדים אל ארץ פלשתים, ללטוש שם אצל החרש:

ללטוש. לחדד, כמו (בראשית ד כב): לוטש כל חורש:

מחרשתו. כלי המחרישה:

אתו. שם כלי עשויה לחפור בו, כמו (ישעיהו ב ד) וכתתו חרבותם לאתים. ובדברי רבותינו ז״ל (בבא מציעא פב ב, ועוד) קרויה מרא:

קרדומו. גרזן, כמו (שופטים ט מח): את הקרדומות:

מחרשתו. כלי אומנות, כמו (ישעיהו מד יג): חרש עצים: