וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֤ל רָאוּ֙ כִּ֣י צַר־ל֔וֹ כִּ֥י נִגַּ֖שׂ הָעָ֑ם וַיִּֽתְחַבְּא֣וּ הָעָ֗ם בַּמְּעָר֤וֹת וּבַֽחֲוָחִים֙ וּבַסְּלָעִ֔ים וּבַצְּרִחִ֖ים וּבַבֹּרֽוֹת׃

וֶאֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל חֲזוֹ אֲרֵי עָקַת לְהוֹן אֲרֵי אִידְחַק עַמָא וְאִטַמָרוּ עַמָא בִּמְעָרָתָא וּבִמְצָדָתָא וּבִשְׁקִיפֵי כֵיפַיָא וּבִמְעָרַת טִינָרָא וּבְגוּבַיָא:

כי נגש העם. נלחצו מפלשתים:

ויתחבאו. החביאו את עצמן:

צר. מלשון צרה:

נגש. נדחק ונלחץ, כמו (ישעיהו נג ז): נגש והוא נענה:

ובחוחים. בין הקוצים, כמו (שיר השירים ב ב): כשושנה בין החוחים:

ובצריחים. מגדלים גבוהים, וכן (שופטים ט מו): צריח בית אל: