וַיִּבְרַ֣ח דָּוִ֔ד (מנוות) [מִנָּי֖וֹת] בָּרָמָ֑ה וַיָּבֹ֞א וַיֹּ֣אמֶר ׀ לִפְנֵ֣י יְהוֹנָתָ֗ן מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ מֶֽה־עֲוֺנִ֤י וּמֶֽה־חַטָּאתִי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כִּ֥י מְבַקֵּ֖שׁ אֶת־נַפְשִֽׁי׃

וַעֲרַק דָוִד מִבֵּית אוּלְפָנָא דִי בְרָמָתָא וַאֲתָא וַאֲמַר קֳדָם יְהוֹנָתָן מֶה עֲבָדִית מֶה חוֹבִי וּמֶה סוּרְחָנִי קֳדָם אָבוּךְ אֲרֵי בָּעִי לְמִקְטְלִי:

ויברח. בעוד שאול מתנבא, ברח ובא לביתו: