וְקַיֵם עוֹד דָוִד וַאֲמַר מִדַע יְדַע אֲבוּךְ אֲרֵי אַשְׁכְּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָךְ וַאֲמַר לָא יְדַע דָא יְהוֹנָתָן דִלְמָא יִתְנְסֵיס וּבְרַם קַיָם הוּא יְיָ וְחַיֵי נַפְשָׁךְ אֲרֵי כְפִסְעָא חֲדָא בֵּינָא וּבֵין מוֹתָא:
וישבע עוד דוד ויאמר. רצה לומר: מתחלה אמר הנה מה שלא גלה לך, הוא בעבור שיודע הוא אשר מצאתי חן בעיניך, ולזה מסתיר ממך לבל תעצב, וחזר ונשבע ואולם חי ה׳ וכו׳, כי כשיעור פסיעה אחת היה ביני ובין המות, כי לולא נטיתי מפניו בעת שהטיל החנית, היה ממית אותי, וכאומר יהיה איך שיהיה, אם בדעת אם מבלי דעת, מכל מקום אני תמיד בסכנה:
ואולם. ואבל:
כפשע. מלשון פסיעה וצעדה:
כפשע ביני ובין המות. ר"ל שיעור מועט כאילו תאמר פסיעה אחת וזה מבואר מאד בעת שהיה דוד מנגן לפניו כי לולי נטה מפניו מעט הרגו בחניתו:
