וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֡לֶךְ לָרָצִים֩ הַנִּצָּבִ֨ים עָלָ֜יו סֹ֥בּוּ וְהָמִ֣יתוּ ׀ כֹּהֲנֵ֣י יְהֹוָ֗ה כִּ֤י גַם־יָדָם֙ עִם־דָּוִ֔ד וְכִ֤י יָֽדְעוּ֙ כִּֽי־בֹרֵ֣חַֽ ה֔וּא וְלֹ֥א גָל֖וּ אֶת־[אׇזְנִ֑י] (אזנו) וְלֹֽא־אָב֞וּ עַבְדֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ לִשְׁלֹ֣חַ אֶת־יָדָ֔ם לִפְגֹ֖עַ בְּכֹהֲנֵ֥י יְהֹוָֽה׃ {ס}

וַאֲמַר מַלְכָּא לִרְהָטַיָא דְקַיְמִין עֲלוֹהִי אִסְתְּחָרוּ וּקְטֻלוּ כַּהֲנַיָא דַייָ אֲרֵי אַף יְדֵיהוֹן עִם דָוִד וַאֲרֵי יְדָעוּ אֲרֵי עֲרִיק הוּא וְלָא חַווּ לִי וְלָא אֲבוֹ עַבְדֵי מַלְכָּא לְאוֹשָׁטָא יַת יְדֵיהוֹן לְמִשְׁלַט בְּכַהֲנַיָא דַיָי:

גם ידם. רצה לומר: גם עצתם:

לרצים. הרצים רגלי לפני מרכבתו:

עליו. אצלו לשמשו:

סבו. סובו מפה ללכת להמיתם:

ולא אבו. ולא רצו:

לפגוע. ענין מכת מות, כמו (שמואל ב א טו): גש פגע בו: