וַיֵּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד מִשָּׁ֖ם מִצְפֵּ֣ה מוֹאָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר ׀ אֶל־מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֗ב יֵֽצֵא־נָ֞א אָבִ֤י וְאִמִּי֙ אִתְּכֶ֔ם עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אֵדַ֔ע מַה־יַּעֲשֶׂה־לִּ֖י אֱלֹהִֽים׃

וַאֲזַל דָוִד מִתַּמָן לְמִצְפַּיָא דְמוֹאָב וַאֲמַר לְמַלְכָּא דְמוֹאָב יִפּוֹק כְּעַן אַבָּא וְאִמָא עִמְכוֹן עַד דְאִידַע מַה יַעְבֵּיד לִי יְיָ:

יצא נא. מן המערה לשבת אתכם:

מה יעשה לי אלהים. באיזה מקום אמצא מנוח, כי אז ישבו עמדי: