וַיַּנְחֵ֕ם אֶת־פְּנֵ֖י מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב וַיֵּשְׁב֣וּ עִמּ֔וֹ כׇּל־יְמֵ֥י הֱיוֹת־דָּוִ֖ד בַּמְּצוּדָֽה׃ {ס}

וְאַשְׁרִינוּן קֳדָם מַלְכָּא דְמוֹאָב וִיתִיבוּ עִמֵיהּ כָּל יוֹמִין דַהֲוָה דָוִד מִטְמַר בַמְצוּדַיָא:

וינחם. דוד הביאם לפני המלך:

במצודה. שהיה סמוך אל מואב:

וינחם. וינהגם, כמו (שמות יג יז): ולא נחם אלהים:

במצודה. ענין מקום משומר, או מגדל, או סלע, או מערה, כמו (יחזקאל יט ט): יביאהו במצדות:

כל ימי היות דוד במצודה. זה לאות שאחר שיצא דוד מהמצודה נפרדו אביו ואמו ממלך מואב: