וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד מֵהַנֶּ֥שֶׁף וְעַד־הָעֶ֖רֶב לְמׇחֳרָתָ֑ם וְלֹא־נִמְלַ֤ט מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר אֲשֶׁר־רָכְב֥וּ עַל־הַגְּמַלִּ֖ים וַיָּנֻֽסוּ׃

וּמְחָנוּן דָוִד מִקְבָּלָא וְעַד עִדַן רַמְשָׁא בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וְלָא אִשְׁתֵּיזֵיב מִנְהוֹן אֱנַשׁ אֱלָהֵין אַרְבַּע מְאָה גְבַר עוּלֵים דִרְכִיבוּ עַל גַמְלַיָא וְאַפִּיכוּ:

מהנשף. רצה לומר: מנשף יום זה עד ערב יום השני, וכל אותה הערב עד הבוקר אשר הוא למחרתם של שני הנשפים שעברו ומלת ׳ועד׳ עומדת במקום שתים, כאלו אמר ועד הערב ועד למחרתם:

לא נמלט מהם איש. מאנשי רגלי:

מהנשף. מהערב, כמו (ישעיהו כא ד): נשף חשקי:

מהנשף ועד הערב למחרתם. יתכן שכבר היה ערב כשהשיגם והכה אותם עד ערב מחרת היום ההוא או יהיה נשף בקר, והנה רדף אחריהם כל הלילה וכעלות השחר ראה אותם נטושים על פני השדה ונלחם בהם מהבקר ועד הערב ואמר למחרתם לפי שביום שלפניו פשטו אל נגב ואל צקלג ושרפו צקלג באש: