וְלָאֲתֹנ֞וֹת הָאֹבְד֣וֹת לְךָ֗ הַיּוֹם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת הַיָּמִ֔ים אַל־תָּ֧שֶׂם אֶֽת־לִבְּךָ֛ לָהֶ֖ם כִּ֣י נִמְצָ֑אוּ וּלְמִי֙ כׇּל־חֶמְדַּ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל הֲל֣וֹא לְךָ֔ וּלְכֹ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיךָ׃ {ס}

וְעַל עֵסֶק אֲתָנַיָא דַאֲבָדָא לָךְ וְאַתְּ אֲתֵיתָא לְמִבְעֵיהוֹן יוֹמָא דֵין דְנַן תְּלָתָא יוֹמִין לָא תְשַׁוֵי יַת לִבָּךְ עֲלֵיהוֹן אֲרֵי אִשְׁתְּכָחָא וּדְמַן כָּל חֶמְדַת יִשְׂרָאֵל הֲלָא דִי לָךְ וּלְכָל בֵּית אֲבוּךְ:

אל תשם את לבך. לדאוג עליהם:

ולמי כל חמדת ישראל. כאומר ועוד מה יש לך לדאוג על האתונות, הלא למי כל חמדת ישראל וכו׳, ובזה רמז לו המלוכה: