וַיַּ֨עַן שָׁא֜וּל וַיֹּ֗אמֶר הֲל֨וֹא בֶן־יְמִינִ֤י אָנֹ֙כִי֙ מִקְּטַנֵּי֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִשְׁפַּחְתִּי֙ הַצְּעִרָ֔ה מִכׇּֽל־מִשְׁפְּח֖וֹת שִׁבְטֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וְלָ֙מָּה֙ דִּבַּ֣רְתָּ אֵלַ֔י כַּדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ {ס}

וְאָתֵיב שָׁאוּל וַאֲמַר הֲלָא בַּר שֵׁבֶט בִּנְיָמִן אֲנָא מִזְעִירֵי שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל וְזַרְעִיתִי חַלָשָׁא מִכָּל זַרְעֲיַת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן וּלְמָא מַלֶלְתָּא עִמִי כְּפִתְגָמָא הָדֵין:

מקטני. מהקטן שבין השבטים, ומשפחתי הלא היא הצעירה וכו׳:

ולמה דברת וכו׳. כאומר אין אני ראוי למלוכה:

בן ימיני. מבנימין:

הצעירה. הקטנה, כמו (דניאל ח ט): קרן אחת מצעירה:

והנה הרחיק זה שאול להיות שבטו היותר קטן שבשבטים ומשפחתו הצעירה מכל משפחות בנימן: