הֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בְּאֶ֣רֶץ צ֔וּף וְשָׁא֥וּל אָמַ֛ר לְנַעֲר֥וֹ אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ לְכָ֣ה וְנָשׁ֑וּבָה פֶּן־יֶחְדַּ֥ל אָבִ֛י מִן־הָאֲתֹנ֖וֹת וְדָ֥אַג לָֽנוּ׃

אִינוּן אָתוֹ בְּאַרְעָא דְבָּהּ נְבִיָא דַייָ וְשָׁאוּל אֲמַר לְעוּלֵימָא דְעִמֵיהּ אִיתָא וְנֵיתוּב דִלְמָא יִשְׁבּוֹק אַבָּא מִן עֵיסַק אֲתָנַיָא וְיַצִיף לָנָא:

פן יחדל. רצה לומר: פן מעתה לא ישים עוד לב לדאגת אבדן האתונות, בעבור דאגתו עלינו, כי יחשוב שאנחנו נבוכים בארץ:

יחדל. ימנע:

המה באו בארץ צוף. היא הרמה שהיה בית שמואל שם וקראה ארץ צוף לפי שהיו היושבים שם מתיחסים בצוף כמו שאמר בראש זה הספר כי אלקנה היה בן צוף ולא נכנסו עדיין ברמה אך היו בשדה העיר: