וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל לְנַעֲר֗וֹ וְהִנֵּ֣ה נֵלֵךְ֮ וּמַה־נָּבִ֣יא לָאִישׁ֒ כִּ֤י הַלֶּ֙חֶם֙ אָזַ֣ל מִכֵּלֵ֔ינוּ וּתְשׁוּרָ֥ה אֵין־לְהָבִ֖יא לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים מָ֖ה אִתָּֽנוּ׃

וַאֲמַר שָׁאוּל לְעוּלֵימֵיהּ וְהָא נֵיזִיל וְאִם מְקַבֵּל מָמוֹן מָה נָעֵיל לִנְבִיָא דַייָ אַף אֲנַחְנָא זְוָדִין עֲדַן עֲטָרוּ מִנָנָא וּמִדַעַם דְכָשַׁר לֵית לְאַעָלָא לִנְבִיָא דַייָ וּמָה עִמָנָא לְמֶעְבַּד:

והנה נלך. רצה לומר: והנה אם נלך, מה נביא לו למנחה, כי חשבו שמקבל מתנות, כי לא ידעוהו מאז:

כי הלחם אזל. כי אם עודנו היה, היינו מביאים לו לחם למנה, וזולת הלחם אין לנו תשורה להביא, כי מה אתנו בלעדו:

נביא. מלשון הבאה:

אזל. הלך, כמו (איוב יד יא): אזלו מים מני ים:

ותשורה. דורון, כמו (ישעיהו נז ט): ותשורי למלך בשמן: