וְעַתָּ֗ה לֹא־תָס֥וּר חֶ֛רֶב מִבֵּיתְךָ֖ עַד־עוֹלָ֑ם עֵ֚קֶב כִּ֣י בְזִתָ֔נִי וַתִּקַּ֗ח אֶת־אֵ֙שֶׁת֙ אוּרִיָּ֣ה הַחִתִּ֔י לִהְי֥וֹת לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃ {ס}

וּכְעַן לָא תִפְסוֹק חַרְבָּא מִן אֱנַשׁ בֵּיתָךְ עַד עַלְמָא חֲלָף דַאֲשַׁטְתַּנִי וּנְסֵבְתָּא יַת אִתַּת אוּרִיָה חִתָּאָה לְמֶהֱוֵי לָךְ לְאִתּוּ:

לא תסור חרב וגו׳. ורבים מזרעך ימותו בחרב:

בזתני. להתחלל שם שמים על ידך:

ועתה גזר עליו שני מיני עונשין שחרץ על האיש העשיר, א. עונש מות שנגד זה אמר לא תסור חרב מביתך שיחול עונש זה בבניו, ובאר שזה עקב כי ביזתני וכו' מצד שהיה עם המעשה בזוי דבר ה', שלפי ערכו לא היה לו לעשות זאת: