מָא דֵין בָּסַרְתָּא עַל פִּתְגָמָא דַייָ לְמֶעְבַּד דְבִישׁ קֳדָמוֹהִי יַת אוּרִיָה חִתָּאָה קְטַלְתָּא בְּחַרְבָּא וְיַת אִתְּתֵיהּ נְסִיבְתָּא לָךְ לְאִתּוּ וְיָתֵיהּ קְטַלְתָּא בְחַרְבָּא דִבְנֵי עַמוֹן:
מדוע בזית. רצה לומר: הלא גמלתיך הטובה, ומדוע בזית את דבר ה׳:
הכית. רצה לומר: צוית לסבב לו המיתה:
בחרב בני עמון. וכפולה חטאתך מאלו הרגתו בחרבך:
מדוע בזית וכו', ובאר שהגם שיצטדק בדיני ב"ו, לא יצטדק בעיני ה', מצד מה ששני העונות שעשה שהם הריגת אוריה ולקיחת בת שבע, היה כ"א סבה לחברו ומפרש שאת אוריה הכית בחרב על ידי מה שאת אשתו לקחת לך לאשה, רצה לומר שהגם שאוריה נתחייב מיתה, בכ"ז אחר שזה נסבב על ידי לקיחת אשתו, שעל ידי מיתתו יכולת לקחת אותה לקוחין גמורין (כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה לקוחין יש לך בה, כי זה ההבדל בין כשיאמר נשא אשה ובין כשיאמר שם לקיחה כמ"ש בפי' רות) ואם כן על ידי כן נחשב כאילו הכית אותו בחרב דרך רצח, וכן נחשב כאילו את אשתו לקחת על ידי מה שאתו הרגת בחרב בני עמון שהגם שהרגת אותו בחרב בני עמון במלחמה ואין אתה נענש כמו שפירשו חכמינו זכרונם לברכה, בכ"ז כיון שזה היה סבה ללקיחת אשתו נחשב כאילו לקחת את אשתו דרך גזלה:
