וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ הַמֶּ֖לֶךְ מַה־לָּ֑ךְ וַתֹּ֗אמֶר אֲבָ֛ל אִשָּֽׁה־אַלְמָנָ֥ה אָ֖נִי וַיָּ֥מׇת אִישִֽׁי׃

וַאֲמַר לָהּ מַלְכָּא מַה לִיךְ וַאֲמָרַת בְּקוּשְׁטָא אִתְּתָא אַרְמַלְתָּא אֲנָא וּמִית בַּעֲלִי:

אבל אשה אלמנה. כדרך דברי אלמנה זוכרת בעל נעוריה, דואגת על מיתתו, וכאלו תאמר באמת רואה אנכי ומרגשת בדבר שאשה אלמנה אני, כי אלמלא היה בעלי חי, לא קרה לי כזאת:

וימת אישי. גם זה מדרך אלמנה, תקונן ותכפיל דברי יללותה:

אבל. באמת, כמו (שם מב כא): אבל אשמים אנחנו:

השאלות: מלת אבל שלא כמשפטו, למה כפל אשה אלמנה אני וימת אישי?:

מה לך בזה נכלל גם השאלה מדוע באת היא ולא בעלה או קרוביה או בניה כי אין דרך נשים לבא למשפט, ועל זה השיבה, אבל שאי אפשר שיבא בעלה כי היא אלמנה ולא בניה, שהוא נדח ממקומו. ולא משפחתה, שעליהם תצעק, אשה אלמנה אני וימת אישי והלשון מורה שכבר מתו לה שני אנשים באופן שמזלה רע כי מזל גורם, ואין לה תקוה להיות לאיש ולהוליד בנים כי היא קטלנית: