וּלְשִׁפְחָֽתְךָ֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים וַיִּנָּצ֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וְאֵ֥ין מַצִּ֖יל בֵּינֵיהֶ֑ם וַיַּכּ֧וֹ הָאֶחָ֛ד אֶת־הָאֶחָ֖ד וַיָּ֥מֶת אֹתֽוֹ׃

וּלְאַמְתָךְ תְּרֵין בְּנִין וְאִתְנְצִיאוּ תַרְוֵיהוֹן בְּחַקְלָא וְלֵית דִמְשֵׁיזֵיב בֵּינֵיהוֹן וּמְחוֹ חַד יַת חַד וּקְטַל יָתֵיהּ:

ואין מציל. לא היה ביניהם איש נכרי להציל המוכה מיד מכהו:

וינצו. ענין מריבה, כמו (שמות ב יג): שני אנשים עברים נצים:

השאלות: מ"ש ויכו את האחד, כפל הכינוי עם הפעול שלא כדת:

וינצו הודיעה ג' טענות שאין בנה חייב מיתה, א. שנצו בשדה ולא היה שם עדים והתראה, ב. ואין מציל ביניהם, באופן שאילו היה מציל לא הגיע לידי כך, כי היה קרוב לשוגג, ברתיחת האף והחמה באין מפשר בריבם, ג. ויכו האחד את האחד וימת אותו מה שכפל הכינוי עם הפועל מורה שפירושו כאילו הפעל כפול, ויכו, ויך האחד, (כמ"ש ותראהו את הילד שראתה שכינה עמו, שפירושו ותראהו (את השכינה) ותראה את הילד) ורצה לומר שזה הכה לזה וזה הכה לזה, והאחד המית, באופן שחברו היה כרודף כי הכהו גם כן, וג' דברים אלה הם גם בנמשל, שאבשלום הרג לאמנון בלא עדים והתראה, ושלא היה מציל ביניהם, שאם היה דוד עושה משפט לאמנון על שעינה את אחותו לא היה בא לידי כך, ושגם אמנון הכה אותו במה שעינה ובייש את אחותו, וקרוב לזה כתב מהרי"א: