וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֗ב לָאִישׁ֙ הַמַּגִּ֣יד ל֔וֹ וְהִנֵּ֣ה רָאִ֔יתָ וּמַדּ֛וּעַ לֹא־הִכִּית֥וֹ שָׁ֖ם אָ֑רְצָה וְעָלַ֗י לָ֤תֶת לְךָ֙ עֲשָׂ֣רָה כֶ֔סֶף וַחֲגֹרָ֖ה אֶחָֽת׃

וַאֲמַר יוֹאָב לְגַבְרָא דִמְחַוֵי לֵיהּ וְהָא חֲזֵיתָא וּמָא דֵין לָא מְחִיתָהוּ תַמָן וּרְמִיתָהִי לְאַרְעָא וַעֲלֵי פּוֹן לְמִתַּן לָךְ עֲסַר סִלְעִין דִכְסַף וְאִסְפַּנְקִי חֲדָא:

והנה ראית. כאומר מה לי בראיה, מדוע לא הרגתו והיה אם כן עלי לתת לך וגו׳, רצה לומר: היה לך לדעת, שאם הרגתו היית מקבל ממני מתן:

עשרה כסף. תרגם יונתן: עסר סלעין דכסף: