וַאֲמַר דָוִד לַאֲבִישַׁי כְּעַן יַבְאֵישׁ לָנָא שֶׁבַע בַּר בִּכְרִי מִן אַבְשָׁלוֹם אַתְּ דְבַר יַת עַבְדֵי רִבּוֹנָךְ וּרְדַף בַּתְרוֹהִי דִלְמָא יַשְׁכַּח לֵיהּ קִרְוִין כְּרִיכָן וְיָעִיק לָנָא:
אל אבישי. לא רצה מעתה לצוות ליואב, כי היה כועס עליו, על הרגו את אבשלום:
ירע לנו. יעשה לנו רעה יותר מן אבשלום:
עבדי אדוניך. רצה לומר: עבדי המלך, ולא אמר עבדי, כי כן דרך המקרא, וכן (בראשית ד כג): נשי למך, עם כי למך עצמו אמר:
פן מצא. כמו פן ימצא, עבר במקום עתיד:
והציל עיננו. יציל עצמו מעינינו או יפריש עינינו ממנו:
והציל. מלשון הצלה או הוא מענין הפרשה, כמו (בראשית לא טז): אשר הציל אלהים:
ויאמר דוד אל אבישי. לא רצה לומר זה ליואב לפי שכבר העבירו מהיות לו שר צבא:
פן מצא ערים בצורות והציל עיננו. הוא מענין אמרו ויצל אלהים את מקנה אביכן והרצון בו שאם מצא לו ערים כצורות להמלט שם יכדיל ויפריש מהם שעינינו אליו והוא להשיב אלינו כל מלכות ישראל והוא ימשך לבבם אליו וימנעו מהשיב לנו כל הממלכה:
