וַיֵּ֥לֶךְ עֲמָשָׂ֖א לְהַזְעִ֣יק אֶת־יְהוּדָ֑ה (וייחר) [וַיּ֕וֹחֶר] מִן־הַמּוֹעֵ֖ד אֲשֶׁ֥ר יְעָדֽוֹ׃ {ס}

וַאֲזַל עֲמָשָׂא לְמִכְנַשׁ יַת דְבֵית יְהוּדָה וְאוֹחַר מִן זִמְנָא דַאֲמַר לֵיהּ:

ויוחר. נתאחר יותר מהזמן שקבע לו:

ויחר. מלשון איחור ועכוב:

המועד. הזמן:

יעדו. ענין קביעות, כמו (מיכה ו ט): שמעו מטה ומי יעדה:

ויוחר מן המועד אשר יעדו. ר"ל שנתאחר שלא שב אל המלך לשלשת הימים: