וְאַחֲרָ֛יו שַׁמָּ֥ה בֶן־אָגֵ֖א הָרָרִ֑י וַיֵּאָסְפ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לַחַיָּ֗ה וַתְּהִי־שָׁ֞ם חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ מְלֵאָ֣ה עֲדָשִׁ֔ים וְהָעָ֥ם נָ֖ס מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים׃

וּבַתְרוֹהִי שַׁמָה בַר אָגֵא דְמִן הָרָר טוּרָאָה וְאִתְכְּנִישׁוּ פְלִשְׁתָּאֵי לְחַיָתָא וַהֲוַת תַּמָן אַחֲסָנַת חַקְלָא מַלְיָא טְלוֹפְחִין וְעַמָא אַפֵּךְ מִן קֳדָם פְּלִשְׁתָּאֵי:

ואחריו. במעלה:

לחיה. להיות עדה ומחנה שלימה:

מלאה עדשים. ובדברי הימים נאמר שעורים, כי באמת זו מלחמה אחרת, וזו אחרת בפעם אחר, כי כאן נאמר ששמה הצילה, ושם נאמר שאלעזר הצילה:

לחיה. רוצה לומר לעדה, וכן (תהלים סח יא): חיתך ישבו בה:

חלקת. אחוזת שדה:

ואחריו שמה היתה גבורתו גם כן במלחמה הזאת, ובד"ה אמר שהיתה החלקה מלאה שעורים וייחס ההצלה לאלעזר ושניהם אמת, כי שם היתה חלקת שעורים, ושם עמד אלעזר וחלקת עדשים שם עמד שמה, ובאמת ההצלה נעשה מכולם ודוד עמהם, ולכן אמר בד"ה ויתיצבו ויצילוה בלשון רבים: