וַיֹּ֡אמֶר חָלִ֩ילָה֩ לִּ֨י יְהֹוָ֜ה מֵעֲשֹׂ֣תִי זֹ֗את הֲדַ֤ם הָאֲנָשִׁים֙ הַהֹלְכִ֣ים בְּנַפְשׁוֹתָ֔ם וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁתּוֹתָ֑ם אֵ֣לֶּה עָשׂ֔וּ שְׁלֹ֖שֶׁת הַגִּבֹּרִֽים׃ {ס}

וַאֲמַר חַס לִי מִן קֳדָם יְיָ מִלְמֶעְבַּד דָא הֲדַס גִבָּרַיָא דַאֲזַלוּ בְנַפְשַׁתְהוֹן וְלָא אֲבָא לְמִשְׁתֵּיהוֹן אִלֵין עֲבָדוּ תְּלָתָא גִבָּרַיָא:

ויאמר. נתן טעם על שלא שתה מהם, ואמר חלילה וגו׳, רצה לומר: חולין הוא לי לשתותם, מחמת יראת ה׳:

הדם האנשים. וכי אשתה דם האנשים אשר הלכו בסכנת נפשותם, רצה לומר: הלא לדם יחשב:

ה׳. כמו מה׳: