וַאֲבִישַׁ֞י אֲחִ֣י ׀ יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֗ה ה֚וּא רֹ֣אשׁ (השלשי) [הַשְּׁלֹשָׁ֔ה] וְהוּא֙ עוֹרֵ֣ר אֶת־חֲנִית֔וֹ עַל־שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת חָלָ֑ל וְלוֹ־שֵׁ֖ם בַּשְּׁלֹשָֽׁה׃

וַאֲבִישַׁי אֲחוּהִי דְיוֹאָב בַּר צְרוּיָה הוּא רֵישׁ גִבָּרַיָא וְהוּא תַבֵּיב יַת מוּרְנִיתֵיהּ עַל תְּלַת מְאָה קְטִילִין וְלֵיהּ שׁוּם בִּתְלָתָא גִבָּרַיָא:

הוא ראש השלשה. הוא היה הראש מהשלשה שבקעו להביא המים לדוד:

והוא עורר וגו׳ על וגו׳. רוצה לומר: על ההריגה וסמוך לה היה עורר את חניתו להלחם עמו, כאלו עתה התחיל להלחם:

ולו שם בשלשה. רוצה לומר: שהיה מפורסם לגבור בין שלשת גבורים הראשונים, והם עדינו ואלעזר ושמה אשר גם עם כל גבורתם, החשיבו גם את אבישי לגבור:

עורר. מלשון התעוררות ותנועה:

ואבישי עתה מפרש מי הם השלשה הגבורים הנ"ל הראש מהם היה אבישי, ומ"ש ולו שם בשלשה רצה לומר גם בשלשה הראשונים היה לו שם מצד שעורר את חניתו על שלש מאות חלל כמו עדינו העצני:

ואבישי אחי יואב בן צרויה הוא ראש השלשה. ר"ל שהוא היה היותר נבחר מן השלשה שהיו ראש לשלשים הגבורים הנזכרים אחר זה:

מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר ועד השלשה לא בא. אך לא בא למעלת השלשה הראשונים שהיה עדינו העצני ראש להם: