וְלֹא־יָ֤סַף עוֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה לְהֵרָאֹ֖ה אֶל־מָנ֣וֹחַ וְאֶל־אִשְׁתּ֑וֹ אָ֚ז יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהֹוָ֖ה הֽוּא׃

וְלָא אוֹסִיף עוֹד מַלְאָכָא דַייָ לְאִתְחַזָאָה לְמָנוֹחַ וּלְאִתְּתֵיהּ בְּכֵן יְדַע מָנוֹחַ אֲרֵי מַלְאָכָא דַייָ הוּא:

ולא יסף עוד. משעלה בהלהב, לא היה עוד נראה להם:

אז. כשראה כל זאת, הבין מנוח שמלאך היה:

ולא יסף עוד מלאך ה' להראה כו' אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא. כי עד עתה היה עוד קצת ספק אצלו אולי הוא איש מופת מפליא לעשות והיה מקוה שירד על המזבח וישוב אליהם, אבל אחר שנעלם מעיניהם ידעו שהוא מלאך ושב אל מקומו.