וְאָבִ֨יו וְאִמּ֜וֹ לֹ֣א יָדְע֗וּ כִּ֤י מֵֽיְהֹוָה֙ הִ֔יא כִּֽי־תֹאֲנָ֥ה הֽוּא־מְבַקֵּ֖שׁ מִפְּלִשְׁתִּ֑ים וּבָעֵ֣ת הַהִ֔יא פְּלִשְׁתִּ֖ים מֹשְׁלִ֥ים בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

וַאֲבוּהִי וְאִמֵיהּ לָא יָדְעִין אֲרֵי מִן קֳדָם יְיָ הוּא אֲרֵי תוּסְקָפָא הוּא בָעֵי לְאִתְגְרָאָה בִּפְלִשְׁתָּאֵי וּבְעִידָנָא הַהִיא פְּלִשְׁתָּאֵי שַׁלְטִין בְּיִשְׂרָאֵל:

מה׳ היא. ה׳ נתן זאת בלבו:

כי תואנה. כי בדבר זה יהיה הוא מבקש מפלשתים עלילה להרוג בהם:

מושלים בישראל. ואם הכה בהם בלא עלילה, היו הפלשתים חושבים שבני ישראל הסיתוהו והיו נוקמים מהם, מה שאין כן על ידי עלילה, כי אז יאמרו שמדעתו עשה:

תאנה. עלילה, כמו (מלכים ב ה ז) מתאנה הוא לי:

ואביו ואמו. שרצו למנעו מזה לא ידעו כי מה' היא כי תואנה הוא מבקש שינקם אח"כ בפלשתים, ומה שלא סבב ה' סבה אחרת לזה משיב כי פלשתים מושלים בישראל ואם היה מתגרה עמהם אז היו שופכים חמתם על ישראל, לכן סבב שיחשבו שהשנאה של שמשון היא בעבור אשתו, לא בעבור שחרה לו על ממשלתם על ישראל אחיו.