וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֶאֱסׇרְךָ֣ יָרַ֔דְנוּ לְתִתְּךָ֖ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן הִשָּׁבְע֣וּ לִ֔י פֶּֽן־תִּפְגְּע֥וּן בִּ֖י אַתֶּֽם׃

וַאֲמַרוּ לֵיהּ לְמֵיסְרָךְ נְחַתְנָא לְמִמְסְרָךְ בִּידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי וַאֲמַר לְהוֹן שִׁמְשׁוֹן קַיִימוּ לִי דִלְמָא תִשְׁלְטוּן בִּי אַתּוּן:

לאסרך ירדנו. כי הפלשתים גזרו עליהם לאסרו ולהביאו:

השבעו לי. רצה לומר, אמסור עצמי בידכם אך השבעו לי על הדבר שרק תאסרו אותי כי ירא אני פן תפגעון בי:

תפגעון. ענין מכת מות, כמו (שמואל ב א טו) גש פגע בו:

ויאמרו לו לאסרך ירדנו. כי ייחדוך ואתה חייב אצלם מיתה מחוק המלכות.