וַיִּצְמָא֮ מְאֹד֒ וַיִּקְרָ֤א אֶל־יְהֹוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר אַתָּה֙ נָתַ֣תָּ בְיַֽד־עַבְדְּךָ֔ אֶת־הַתְּשׁוּעָ֥ה הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְעַתָּה֙ אָמ֣וּת בַּצָּמָ֔א וְנָפַלְתִּ֖י בְּיַ֥ד הָעֲרֵלִֽים׃

וּצְחִי לַחֲדָא וְצַלִי קֳדָם יְיָ וַאֲמַר אַתְּ עֲבַדְתָּ עַל יַד עַבְדָךְ יַת פּוּרְקָנָא רַבָּא הָדָא וּכְעַן אֵימוּת בְּצָחוּתָא וְאִתְמְסַר בִּידָא דַעֲרֵלַיָא:

ועתה אמות בצמא. אם אשב פה:

ונפלתי. אז אפול ביד הפלשתים הערלים, אם אבוא העיר לרוות צמאוני:

אתה נתת וכו' ועתה אמות בצמא. וכלל הוא שלא יעשה ה' נס לבטלה ולבלי הועיל, אחר שעכ"פ אפול בידם עתה.