וּבְזַע יְיָ יַת כֵּיפָא דִי בְּלוֹעָא וּנְפַקוּ מִנֵיהּ מַיָא וּשְׁתִי וְתָבַת רוּחֵיהּ וַחֲיָא עַל כֵּן אִתְקְרֵי שְׁמָהּ עֵינָא דְאִתְיְהִיבַת בִּצְלוֹתָא דְשִׁמְשׁוֹן הִיא קַיְמָא בַּלֶחִי עַד יוֹמָא הָדֵין:
ויצאו ממנו. בנס, נעשה מעין תחת המכתש ויצאו המים דרך הבקע:
ותשב רוחו ויחי. אמר בדרך גוזמא והפלגה, כאלו יצאה רוחו ושבה אחרי זה ונעשה חי:
שמה. של המעין ההוא:
עין הקורא. רצה לומר, מעין הבא על ידי הקורא לה׳, אשר היא במקום לחי, רצה לומר, רמת לחי:
עד היום הזה. היא שמה אשר נקרא לה:
המכתש. הגומא שהשן יושב בה עשוי כמכתשת, והוא שם כלי שדוכין בו בשמים:
עין. מעין:
המכתש. מקום עשוי כתבנית מכתש.
על כן קרא שמה. לזכר שהקורא לה' יענהו בנס, ונס של אדם מצויין חייבים לברך כשמגיע למקום ההוא לדעת קצת, ועכ"פ חייב בעל הנס לברך ולכן יחדוהו בשם, ותחלה קראה בשם לחי כדי לזכור נס הלחי וכשנעשה עוד נס הוסיף שם עין הקורא לברך על שתיהן. כמעשה דמר בריה דרבינא פרק הרואה שצריך לכלול שני הנסים.
המכתש אשר בלחי. אחשוב שהיה שן סלע דומה למכתש במקום שהיה שמו לחי וע"ד המופת בקע אותו הש"י ויצאו ממנו מים וישת ולהזכיר זה הנס קרא שמו עין הקורא אשר בלחי הרצון בזה ששם היה עין השם אל הקורא לו שהוא שמשון להוציא לו משם מים: